בעונה שעברה כמות השחקנים שהגיעו ועזבו את האדומים זהה לכמות העוברים ושבים ברכבת ישראל, מה שגרם לחוסר יציבות מקצועית ולסיום עונה זוועתית במיוחד.
מי שלא זוכר, העומד על הקווים בתחילת הדרך היה ניר קלינגר שהוחלף על יד רוני לוי.
שני מאמנים בעלי פילוספיות שונות ,מה שגרם לארנק של כץ להיפתח ללא הפסקה וכאן ההזדמנות להשתיק את כל הטוענים שבעל הבית הוא קמצן, ההיפך הוא הנכון.
מאז שלוי מונה הוא השתמש ללא הפסקה בתירוץ שזאת הנדוניה שקיבל מקודמו, למרות שבעיניי הדיוק בנושא זה אינו 100 אחוז משום שגם המאמן החדש הנחית בחיפה לא מעט שחקנים מטעמו.
בעונת 2023/24, הפריבילגיה לדבר על “ההוא שהיה פה” לא רלוונטית ותימחק מהלקסיקון, רוני בונה בעצמו את היסודות והתשתית עם תקווה עזה להצלחה.
עושה רושם שהרכש האיכותי אשר מוחתם, מגיע לאחר תיכנון ומחשבה ולא נכנס לשערי המועדון בהינף יד, נכון שכרגע סגל השחקנים אינו שלם מבחינה מספרית, אך לתחושתי זה ישתנה בקרוב ובצורה איכותית.
הדבר החשוב ביותר שקרה הינו הפרידה כמעט מכל הוויתיקים שלא תרמו להישגים בעונות האחרונות, רן קדוש גל אראל, חנן ממן פרשו ואילו אלון תורג’מן עבר לבירת הנגב.
היחיד שנשאר הוא דור מלול.
לעניות דעתי, המשימה תושלם במלואה ובהצלחה כאשר גם ממן יצורף למערכת כדוגמת קדוש ואראל, דבר שיותר ממתבקש בהיותו סמל בהפועל חיפה.
אופטימיות מוגזמת באדום?
הקיץ עוד בחיתוליו, נחכה שהילד יתחיל ללכת.
