ניצחונה של הירוקה על סלובן ברטיסלבה הוכיח בעיקר שהווינריות הזכורה משלוש העונות האחרונות חיה, נושמת וקיימת.
כזאת אשר יכולה למחוק כל פיגור ולנצח בכל מגרש בית, חוץ ומול כל יריבה.
אומנם היכולת לא מבריקה וסקסית, אבל תכליתית, האלופה את שלה עושה, עשתה וכולה תקווה שתעשה גם בעתיד הקרוב.
מסאיי דגו מוכיח פעם אחר פעם שיש לו אומץ רב, כזה שלא היה גם לבכר, בכל הקשור לשחקנים צעירים, לא רק בגלל חלאיילי, אלא גם פודגוראנו, חג’ג’, שיבלי וכו’.
מי שלעניות דעתי היה צריך לקבל את המושכות, אך לא זכה בכך הוא השוער שריף כיוף, אבל בינתיים עושה רושם שאיתמר ניצן מקבע את הפקקים שלו ברחבת ה-16 הירוקה למורת רוחם של האוהדים וגם זה מראה על אומץ, בתוספת חוסר רגשי נחיתות מצידו של הבוס בכפר גלים.
במשחק מול אלופת סלובקיה היה ניתן לראות את ניצוץ החזרה לעניינים של דיא סבע שחייב להבין ולהפנים שמעל ראשו, מעתה ועד עולם יירחף תג מחיר הדורש קבלות, “סה לה וי”, הרי מי שנוהג ברכב יוקרה ימשוך את העין הרבה יותר מהנוהג ברכב פשוט.
מאד אהבתי לראות את דולב חזיזה עם סרט הקפטן, דבר שגרם לו לתפוס עוד יותר מנהיגות מבדרך כלל וכחלק מזה רצינות, אחריות ובגרות.
ללא ספק, רמת המסירות של הקשר למועדון מעוררת כבוד ולכן, הוא יותר מראוי להיות יורשו של צ’ארון שרי בבוא היום ואם במספר 10 עסקינן, חיפה הוכיחה לאוהדיה ובעיקר לעצמה שלא הכל יקום וייפול על שחקן אחד.
אכן, היה פחות ברק, אבל המשימה הושגה ואף יותר ממה שקיוו, מפני שתיקו היה כתוב על דף המטרות והיי, בסופו של דבר, ניצחון.
המצוקה בחיזוק הסגל בהחלט נראה לעין משום שהמצב הקיים הדליל דיי מגביל את האופציות לעשות שינויים תוך ולפני משחק.
דליל, לא מבחינת הכח אדם, אלא מבחינת האיכות מחוץ ל-11.
בשבוע הבא, תגיע המחצית השנייה של ההתמודדות ואם בסופה יסומן וי נוסף, חיצי הביקורת מהקיץ יתחילו לדהות בזכות התוצאות, מה שלא מוריד את הצורך ברכש שקרוב לוודאי ינחת פה בקרוב.
לסיום, נקודה למחשבה, פרנצדי פיירו.
אפשר לבקר אותו על חוסר החדות, אבל אין מה לומר על הקבלות שהוא מביא, במיוחד במוקדמות ליגת האלופות, אז למה לא כל יום שלישי או רביעי? והאם הייתם מוותרים עליו?
התשובה מצויה אצלכם.
שבוע טוב ומבורך.
