אמש (שלישי) נגנז החלום או יותר נכון התפוגגה הפנטזיה של אלופת ישראל לעשות ‘בק טו בק’ למועדון 32 הקבוצות הבכירות באירופה עם תבוסה 3:0 לבנים הצעירים משוויץ.
קשה שלא להיות מאוכזב, לא רק בגלל התוצאה אלא בשל כך שהצהובים שחורים לא כאלה גדולים מבחינת יכולת.
זאת קבוצה שהיה צריך וניתן לעבור, בטח ובטח שהזדמנויות קורצות פוספסו על ידי הירוקה וחבל, כי במעמדים הללו אסור לבעוט בדלי.
צר לי, אבל הגורמים להדחה היו כתובים על הקיר בצורה מאד ברורה ואי אפשר להתכחש אליהם.
גל אלברמן נכשל בבניית הסגל בצורה מקוממת ביותר, לא ניתן לעבור לסדר היום על אי הבאת שוער בכיר, מגן שמאלי מחליף, קשר אחורי שאומנם הובא, אבל לא יכל לשחק בפלייאוף ועל אף האופוריה שישנה בדבר מחסנית השחקנים היצירתיים בכרמל, לעניות דעתי חסר סקורר מוציא לפועל, צמד משחקים, 0 שערים.
נקודה.
ישנם דברים שלא ניתן להתווכח עליהם, שמש זאת שמש, ירח זה ירח, מטאטא זה מטאטא וכו’, הבנתם את המסר, נכון?
איתמר ניצן אינו הגורם היחיד שגרם להפסד, אך יש לו מניות רבות, העמידה הלא נכונה, התגובות האיטיות ובעיקר הפאניקה על פניו חשפו את אשר היה ידוע, השוער לא מתאים והחל מהמשחק הבא שריף כיוף חייב לקבל את אפודת השוער הראשון, הרי חוסר ניסיונו עלול להביא את אותן הטעיות שגם כך מגיעות מניצן הוותיק, אז אין שום סיבה לא להריץ את דור העתיד בין הקורות, אם חלאיילי מקבל צ’אנס, לא מבין מדוע כיוף לא.
לגבי מגן שמאלי, קשר אחורי ושחקן התקפה, בא לי לצרוח, בוקר טוב אלברמניהו.
למה?
למה זה לא נפתר עד עכשיו?
אי אפשר לקבל יריקה ולומר שזה גשם.
בשלוש העונות האחרונות ולאחר עשור כושל, מכבי חיפה הפסיקה להסתכל על מה שקורה במכבי ת”א וכעת יש לי תחושה שמומלץ לשוב ולעשות זאת, מפני שבקרית שלום מתנהלים בצורה אחראית ומהירה, הפוך מכפר גלים.
האכזבה הקשה מההדחה משקפת את המציאות והיא עצם העובדה שמועדונו של יעקב שחר הפך למתמודד לגיטימי באירופה, מה שרק מחדד יותר את הזעקה שהיה חייב להיערך בצורה אחרת וטובה יותר.
לגבי ,מאמן הקבוצה, מסאיי דגו, כואב לי עליו, מפני שהוא היה פסע מחלום בלתי הגיוני מבחינתו ומבחינת הכדורגל הישראלי.
אומנם לעיתים רואים באופן מובהק את חוסר ניסיונו, שכר לימוד לא מפתיע וטבעי, מה שכן ראוי להעריך את האומץ שלו ואת חוסר הקיבעון, אמש (שלישי), הלכה למעשה הוא עלה בהרכב מאד התקפי, פיירו, דוד,חלאייל ושרי, אומנם זה לא צלח אבל ראוי להערכה, להלן ההבדל בין צל”ש לטר”ש.
ברשותכם, נניח לרגע לשחקני ההתקפה שהיו אנמים ונתמקד בחלק האחורי שהיה חלש להחריד, סק ממש התרסק, סליחה זה מתבקש, סונדגרן כנראה עדיין מרוגש מהפיכתו לישראלי, גולדברג כבר נפגש עם ימים טובים יותר, חזיזה נקלע לסיטואצית המגן השמאלי בעל כרחו ואילו עלי וג’אבר היו בינוניים ומטה, געגועים ללביא, אבו פאני ואפילו רודריגס.
מה הלאה?
התחלת הליגה הישראלית שהיא הלחם והחמאה, כניסה לליגה האירופית המכילה בתוכה קבוצות פאר, פרס ניחומים לא רע בכלל ומעל הכל סיום בניית הסגל ועדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
לסיכום, ההדחה הדגישה את העובדה של אי טרחה לשבת תביא לחוסר אוכל בשבת, כלומר מי שלקח את המלפפונים בעונת ההעברות והפך אותם לחמוצים, שלא יתפלא שהשוקולד בשוויץ היה מריר ורחוק ממתוק.
