מחר (חמישי) יערך טקס סיום קורס טיס מחזור 187 במסגרתן יוענקו דרגות הקצונה וכנפי טיסה לבוגרי ובוגרות הקורס, כאשר את קורס הטיס יסיימו השנה 36 צוערים וצוערות, אשר יעמדו על רחבת המסדרים במעמד קבלת כנפי הטיסה.
לסגן ס’ אחות גדולה ואח קטן, אמו עובדת בחברת תרופות ואביו היה חובל ששירת עד דרגת סא”ל.
ס’ מספר על בת זוגתו: “אפשר להגיד שגם היא מסיימת את הקורס. לא הייתי עומד פה בלעדיה, מגיעות לה כנפיים לא פחות ממני”.
בזמנו הפנוי, ס’ אוהב לשחק כדורסל, לגלוש וללכת לחדר כושר והוא היה בתנועת הנוער “בני המושבים”.
ס’ מספר על הבחירה ללכת לקורס טיס: “אני תמיד שואף להיות הכי טוב במה שאני עושה.
הבנתי שזה מקום שאני מתאים אליו, גם מבחינת צורת החשיבה.
ההורים והמחנכת שלי מאוד תמכו בי”.
לסגן ס’ הייתה תקופה קשה לפני גיבוש הטייס אמו חלתה בסרטן, סביו נפטר והוא שבר את רגלו ולמרות הקושי החליט להמשיך וללכת לגיבוש.
ס’ הבין שהוא רוצה להיות באמת צוות אוויר בהשכלה והוא מספר: “זה היה יחסית מאוחר, אבל זה השלב שבאמת הבנתי כמה המקום חשוב לי.
יש לזה משמעות עצומה, המלחמה בכללי רק מחדדת את התחושה”.
ס’ מספר על האווירה במגמת קרב: “תחושה טובה של שותפות לדרך, זה אנשים שבאמת מאמינים בך, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.
לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיהם”.
הוא מספר על העבודה במהלך מלחמת חרבות ברזל: “להיות בטייסות, לקחת חלק במשימות תכנון, היה מדהים.
פתאום לראות מקרוב את היכולות של הטייסת להגן על המדינה, זו תחושה שאי אפשר לתאר”.
לאחר 3 שנים בקורס הטיס מסכם סגן ס’: “מלא עליות ומורדות, בקיצונים מטורפים. גלים של הצלחה וכישלון ובסוף מתחברים לנקודות קצה.
עם המלחמה הזו במיוחד, תחושת השליחות עולה ואני רוצה לתת כמה שיותר מעצמי בשביל המדינה”.
יישר כח ובהצלחה בהמשך.
