לסגן מ’ אח קטן, אמו בעלים של רשת מכללות, ואביו נפטר ממחלת הסרטן כשהיה מ’ צעיר.
בתיכון הרחיב מ’ פיזיקה, כימיה וערבית ובמסגרת הקורס עשה תואר ראשון בכלכלה וניהול ובזמנו הפנוי אוהב מ’ לשחק כדורגל, לטייל ולנגן בגיטרה ובפסנתר.
לא תמיד רצה מ’ להתגייס לקורס טיס, אך מספר שאביו ז”ל רצה מאוד להיות טייס, וזה מה שדחף אותו להתגייס לקורס, הוא מספר על הרגע בו הבין שהוא רוצה להיות צוות אוויר: “בשלב הראשוני רציתי מאוד להתחיל לטוס, מטיסה לטיסה התאהבתי במקצוע ורק חיכיתי לכל רגע שאוכל להיות באוויר.
לפני הגיוס לקורס, חשבתי שהקורס הוא מקום שבו כל אחד לעצמו, אבל כשהגעתי לפה הבנתי כמה החברים הם נפח משמעותי בקורס ושאי אפשר לעבור את החוויה הזו בלעדיהם”.
מ’ מספר על האווירה במגמה: “מערך המסוקים מאוד משפחתי”.
מ’ מספר על רגע משבר שהיה לו בקורס: “בשנת ההשכלה סבא שלי נפטר, זה היה לי מאוד קשה, המוות שלו ובו זמנית להתרכז בתואר הביאו אותי לנקודת קצה בקורס”.
על רגע משמעותי בקורס מספר מ’: “בטיסה הראשונה שלי על מסוק, הרגשתי משהו שלא הרגשתי בחיים שלי, אני זוכר את עצמי מחייך שעה וחצי בלי הפסקה”.
על התקופה האחרונה לאור המלחמה, מספר מ’: “המלחמה רק חיזקה כל סיבה שהייתי צריך להסביר לעצמי מה אני עושה ולמה, הבנתי שאני רוצה להיות זה שיצליח בקצה לעשות את המשימה, כשהזמן שלי יגיע”.
מ’ מסכם שלוש שנים בקורס טיס: “ה- 3 שנים הכי משמעותיות בחיים שלי, הקורס מאוד מבגר ונותן תחושת עצמאות, מגלים תחומי עניין חדשים, שוברים תקרות זכוכית ומרוויחים חברים לחיים”.
