בשל המום בגור הכלבים, התובע דרש מהנתבעת להשיב לו את התמורה ששילם בגין הכלב, ולפצותו בגין עוגמת נפש, והוצאות נוספות שיצטרך להוציא עקב בעיית האשכים של הכלב.
בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי הנתבעת הציגה מצג שווה לתובע בציינה בהסכם בין הצדדים כי האשכים של הכלב “במקום” ובשל כך התובע סבר כי אין בעיה לכלב מבחינת האשכים.
נקבע כי הנתבעת, בהיותה מגדלת כלבים מקצועית, יודעת או לפחות הייתה אמורה לדעת, על קיומה של תופעה אצל כלבים שעלולים להיוולד עם אשכים טמירים, ואילו רצתה לפטור את עצמה מאחריות כלפי הקונה למום כזה אצל הכלב, היה על הנתבעת לציין מפורשות בהסכם כי: “מיקום האשכים מתאים לגילו של הכלב ולא ניתן לדעת את המשך ההתפתחות של האשכים” או ניסוח אחר בסגנון דומה, וזאת כדי שהקונה יבין בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי לא ניתן לדעת מה יהיה מצב האשכים כשהכלב יגדל.
לפיכך נפסק כי לתובע נגרמה עוגמת נפש, הואיל והתובע רכש כלב תוך אמונה שלמה כי הכלב בריא שיכול להזדווג ולהשתתף בתחרויות, אך בפועל מדובר בכלב עם אשכים טמירים שיש צורך גם לסרס אותו כדי למנוע מחלת סרטן אפשרית.
על כן, הנתבעת חויבה לפצות את התובע בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 שקלים וכמו כן לשאת בהוצאות ניתוח לצורך סירוס הכלב בסך של 1,867 שקלים והוצאות משפט בסך של 1,000 שקלים ובסך הכל 7,867 שקלים.
