אז לא, סטודנטית יקרה ושאר אזרחי ישראל, אם למשהו היה ספק, אני מופתעת כי זה יקר ועצוב לי שאני צריכה להסביר את זה.
בגרמניה שכרתי בית בסכום של 600 שקל במרכז העיר עם שירותי ניקיון של פעם בחודש.
כאן? זה אפילו לא להשכיר חניה.
אותה סטודנטית אמרה לי שהיא וויתרה על החלום לקנות דירה בישראל, היא עשתה צבא, היא לומדת, עובדת והיא חיה מהיד לפה.
היא בקושי יכולה לסגור את החודש והיא לא היחידה.
זה המצב של הצעירים בישראל, היא אמרה לי, אבא ואמא שלי גרים בדירה של 4 מיליון שקל בהרצליה שהם קנו לפני 30 שנה ואני לא יכולה לקנות חדר.
אל תדאגי, היא המשיכה, פשוט תחפשי לך איזה גבר בהייטק, ככה זה בישראל, בעלך חייב לעבוד בהייטק.
תגידו מה שאתם רוצים, אבל היא צודקת. וזה עצוב.
לפעמים עדיף שלא להכביר במילים, אבל אני בכל זאת אסכם, הפוליטיקאים המושחתים שלנו לא יודעים לנהל.
אבל מה איכפת להם?
הם כבר מסודרים.
אני, הדר, מתכוונת למרר להם את החיים, להישאר ולהילחם על המדינה שלי שהפכה לכזו של עשירים בלבד.
