דגים מהים האדום, צדפות מהים התיכון והנילוס וקערות יוקרתיות מפטרה, בירת הנבטים, מחקר ארכיאולוגי חדש שופך אור על השיירות שנעו ב”דרך הבשמים” הקדומה, שחצתה את המדבר הערבי, דרך מרחבי הנגב בדרכה לנמלי הים התיכון.
“כשבוחנים את הרכב הסחר ניתן לזהות בו שלוש מגמות מרכזיות: סחר בין-יבשתי עם ציר מרכזי לדרום מזרח אסיה, סחר בינלאומי שחיבר בין המקורות הימיים ובעיקר בין ים סוף והים התיכון וסחר מקומי, שהיווה את ‘החגורה הכלכלית’ של הדרך וסיפק את חומרי הגלם והמזון לצועדים בדרך”, מסביר פרופ’ גיא בר-עוז מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, שעומד בראש קבוצת המחקר החופרת באשפות העתיקות שהצטברו בתחנות הדרכים לאורך הדרך.
דרך הבשמים הקדומה, ששגשגה בין המאות השלישית לפני הספירה לשלישית לספירה, התפרסמה בעיקר בזכות מיני התבלינים והבשמים שהובלו דרכה מאזור דרום מזרח אסיה, דרך מדבריות ערב ועד לנמלי הים התיכון.
עורק ראשי של הדרך עבר באזורנו, מפטרה, דרך מכתש רמון והר הנגב ועד לנמל עזה.
עדויות היסטוריות מתעדות את הביקוש למוצרי היוקרה שהובאו מהמזרח וכללו את הקינמון, פלפל שחור, וניל, כמון, כורכום וזנגביל (ג’ינג’ר).
בשנים האחרונות שרידים של חומרים אלו מתגלים באתרים ארכאולוגים, כולל באתרים בישראל. ניתוח כימי של קנקנים בתל דור גילה שרידים של קנמון. בדומה, בירושלים, התגלו קנקנים עם שרידי וניל ושאריות של כורכום התגלו בשיניים של אדם שנקבר במגידו.
עיקר המחקר הארכיאולוגי שנערך עד כה התמקד בעיקר במרכזי הצריכה בקצה הדרך, אליהם הובלו הסחורות.
במחקר חדש שערכו פרופ’ בר עוז, הדוקטורנט רועי גלילי מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ’ גדעון אבני, ד”ר טלי אריקסון גיני וד”ר יותם טפר מרשות העתיקות, ד”ר דניאל פוקס מאוניברסיטת קיימברידג’ ותלמידת המחקר נופר שמיר מאוניברסיטת חיפה, ביקשו החוקרים להתמקד באיתור חומרי הגלם שעברו לאורך הדרך על ידי השיירות עצמן ובמסע שעברו.
לשם כך, הם חפרו ערמות אשפה שהצטברו בשלוש תחנות דרכים מרכזיות בנגב: באורחן מור (מואה) ושער רמון (חאן סהרונים), ששימשו אכסניות לשיירות הסוחרים ובמצד נקרות, ששימש כעמדת משמר להגנה על הדרך.
“בתוך שרידי האשפות קיווינו למצוא את שרידי המזון והכלים ששימשו להכנת המזון. בכלל זה רצינו להעזר במגוון חומרי הגלם שהתגלו במטרה לקבוע את הכווניות של הסחר.
האם שיירות הסוחרים הובילו מוצרים רק מהמזרח למערב או שהסחר פרח בכוון ההפוך והשיירות חזרו עמוסות גם בדרך חזרה.
אלה שאלות שעד היום היה לנו מעט מאוד ידע ארכיאולוגי לגביהן”, הסביר פרופ’ בר עוז.
הממצאים שהתגלו מעידים על כך שאנשי השיירות נשאו עימם גם סחורה אזורית יותר, בעיקר דגים ומאכלי ים.
החוקרים מצאו עצמות דגים, וכמה סוגים של פירות ים: שיירי צדפת מאכל שמוצאה מהנילוס וכן כמה שיירים של צדפות מאכל מהים התיכון ומים סוף.
באשפות התגלו גם צבתות של סרטנים של מים מתוקים. בין הממצאים התגלו גם מגוון זרעים של פירות, דגניים וקטניות.
ריבוי גלעיני זיתים ותמרים משקף את חשיבות העורף החקלאי בכלכלת הדרך, עוד מצאו החוקרים שברים של כלי חרס וזכוכית נבטיים יוקרתיים.
החוקרים מצאו עדויות גם לכלכלה מקומית שתמכה, כאמור, בשיירות המסחר. בחפירות נמצאו עצמות צאן, חזירים ובשר צייד, קליפות ביצי תרנגולת ושפע של מזון מן הצומח.
לדבריו של פרופ’ בר עוז, אלה הם ככל הנראה העדויות לאוכל ולמזון שהמתין לאנשי השיירות באותם ח’אנים לאורך המדבר.
“הממצאים משקפים את ראשיתם של תהליכי הגלובליזציה בעולם העתיק ואת חשיבותו המיוחדת של המזרח התיכון והמרחב המדברי בפרט, בצומת הדרכים של מזרח ומערב”, סיכמו החוקרים.
