נדמה שהסיבות לאנטישמיות הן רבות ומגוונות ותמיד יימצאו הסיבות להישארותה בשטח ומתוך כך, השיקה פרופסור לילך לב ארי את ספרה השלישי ‘קהילות יהודיות בנות-זמננו בשלוש ערים אירופיות: אתגרים של אינטגרציה, תרבות וזהות אתנית’ לב ארי, המשמשת כדיקנית לפקולטה ללימודים מתקדמים במכללת אורנים מנסה למצוא פתרון לבעיות.
ישבתי לקרוא את הספר שזכה למחמאות גורפות על חשיבותו הרבה בהבנת תפיסות ועמדות של יהודים, ילידי המקום ומהגרים, על אודות דפוסי המשכיות ויחסים עם החברה הלא-יהודית ובכלל זה התגברות האנטישמיות, בשלוש קהילות יהודיות בפריז, בבריסל ובאנטוורפן.
מרבית היהודים בעולם מתגוררים במדינות המערב, המאפשרות ניעות חברתית-כלכלית והכלה פלורליסטית של מיעוטים ומהגרים ובכללם יהודים, המהווים קבוצת מיעוט אתנית מיוחסת, המשתלבים היטב במדינות אלה, גם אם הם נשארים קבוצה אתנו תרבותית מובהקת.
יותר ממחצית מיהדות צרפת מתגוררת בפריז וכמעט כל יהודי בלגיה מתגוררים באופן שווה בשתי הערים הגדולות בבלגיה: בריסל ואנטוורפן.
שלוש הערים הללו נבחרו על ידי לב ארי למושאי מחקר מכיוון שהן סמוכות גיאוגרפית ויכולות להיחשב כמדינות מערביות פרנקופוניות.
הערים אף מאופיינות בקהילות יהודיות מגוונות מבחינה אתנית: חילונים, דתיים, חרדים, אשכנזים, ספרדים, ילידי הארץ ומהגרים.
“שלוש הערים מאופיינות בהיסטוריה יהודית ארוכת שנים של יחסי גומלין דינמיים עם אוכלוסיות מקומיות לא-יהודיות, הן ילידי המקום והן מהגרים, עד היום.
בכל שלוש הערים יש קהילות יהודיות גדולות ותוססות”, מסבירה לב ארי ומוסיפה: “בעוד מחקרים רבים התמקדו ביהודי ארצות הברית, הן ילידי המקום והן מהגרים, מעט מחקרים עסקו ביהודים בני זמננו באירופה”.
תרומת ספר זה הבהירה פרופ’ מילה שוורץ, ראשת הרשות למחקר בהשקה: “היא בהתמקדות בזהות אתנית יהודית, בהשתלבות ובתירבות של ילידי המקום ומהגרים בשלוש ערים באירופה.
הצורך במחקר על יהודי מערב אירופה נעשה דחוף עוד יותר כיום לאור גל האנטישמיות הנוכחי, המלווה במספר רב של תקריות אלימות, באווירה של עלייה כללית בגזענות ושנאת זרים.
יהודים רבים בצרפת ובבלגיה מביעים עניין גובר בהגירה לישראל או ליעדים אחרים ואף עושים זאת בפועל”.
ספר זה, המבוסס על שאלונים שהופנו ליהודי אירופה מציג ממצאים ודיונים בראיונות שנערכו עם תושבים יהודים, יותר ממחציתם ילידי המקום והשאר מהגרים.
שלוש הקהילות חולקות מספר תכונות משותפות, אך כל אחת מהן נבדלת בדפוסי האינטגרציה של תושביה היהודים, באסטרטגיות התירבות ובזהות האתנית מול הרוב הלא-יהודי.
יתרה מכך, אינטראקציות ויחסי גומלין עכשוויים מושפעים גם מההיסטוריה של שתי האומות, הצרפתית והבלגית, ביחס לקהילותיהם היהודיות.
מתווי מדיניות שונים של צרפת ובלגיה, כמו גם אלה בשלוש הערים, המלווים במאפיינים של ילידים מקומיים לא-יהודים ומהגרים, משפיעים על יחסי הגומלין בין רוב למיעוטים, לרבות יהודים מקומיים.
יהודים בצרפת ובבלגיה, בהשוואה בין שלוש הערים, נבדלים גם במרכיבים נוספים, בכל הנוגע למאפיינים הסוציו-דמוגרפיים והסוציו-אקונומיים שלהם, כמו גם ברקע היהודי שלהם.
ההשוואה בין שלוש ערים וכן בין ילידי המקום ומהגרים, מעמיקה את ההבנה של אירועים אקטואליים בהקשר ליחסי גומלין בין יהודי מערב אירופה לבין הרוב. יהודים, שהיוו מיעוט מיוחס בחברות פלורליסטיות, רב-תרבותיות וליברליות, הפכו בהדרגה, בעשורים האחרונים, ל’אחרים’, בין אם באופן גלוי או מוסווה..
בכל הנוגע להמשכיות וחיוניות קהילתיות, ארגוניות וחברתיות יהודיות, הנתונים האיכותניים והכמותיים במחקר זה מספקים ממצאים חדשים.
לא רק שחברת הרוב משפיעה על המשכיות וחוזק של כל קהילה, הרי שגם שינויים דמוגרפיים, סוציו-אקונומיים ואתניים-פנימיים מבנים מחדש ובאופן דינמי ארגונים דתיים, חינוכיים או יהודיים מקומיים אחרים, תוך ניוונם של אחרים.
למרות שגודלה של כל עיר והמבנה החברתי-קהילתי שלה שונים, הרי שעיקר ההשפעה על המשכיות וחיוניות מקורו בקהילה היהודית המקומית, בהרכב המשתנה של חבריה ובמידת צפיפותן ואיכותן של רשתות חברתיות פורמליות ובלתי-פורמלית.
זהות אתנית איתנה כמו גם קיומם של מנהגים וטכסים יהודיים תורמים ללכידות הקהילה, לרשתות חברתיות הדוקות יותר ולחוסן, עם זאת, גורמים אלה יוצרים הפרדה מקבוצת החוץ של הרוב המקומי בשלוש הערים, במיוחד בתחומים חברתיים-תרבותיים, כפי שנמצא בעיקר בפריז.
חלק מהיהודים בכל קהילה עדיין מתמודדים עם אתגרים של התבוללות והדרה בקהילות הרוב המקומיות ובנוסף, הזיקה הלאומית לצרפת ולבלגיה בעייתית במיוחד בימים אלה, עם עליית האנטישמיות.
עם זאת, נראה כי כל שלוש הקהילות מוצאות את ההזדמנויות הייחודיות שלהן לשמור על קיומן, על ידי גיוס כוחותיהן הפנימיים, בקרב ילידי המקום והמהגרים ואימוץ מגוון של ביטויים עכשוויים של זהות והזדהות יהודית וכן בדרכים שונות של התמודדות עם הרוב הלא-יהודי בעיר המגורים.
מחקר זה מצביע על כך שלשלוש הקהילות היהודיות של פריז, בריסל ואנטוורפן יש כוח וחיוניות משלהן, המנבאים את היקף ההמשכיות שלהן בעתיד.
עם זאת, שינויים פנימיים באוכלוסייה, במבנה הארגונים, במרכיבי זהות אתנית ובתחושות השתייכות, המלווים באינטראקציות על בסיס יומיומי עם הרוב הלא-יהודי, קוראים לשיתופי פעולה ביניהן וגם עם מדינת ישראל וכן למתווים חדשים של מדיניות מעבר לקהילה היהודית היחידה.
לשלוש הקהילות היהודיות יש חוסן וכוח להישאר קהילות יהודיות חזקות שיכולות להתנגד לעלייה באנטישמיות בשני העשורים האחרונים.
יהודים בשלוש הקהילות משולבים ברובם היטב, במיוחד מבחינה כלכלית ומקצועית. נראה שעבור רובם ההפרדה מהרוב בכל הנוגע לזהות חברתית, תרבותית, דתית ואתנית היא וולונטרית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכמה אתגרים.
שינויים אתניים ודמוגרפיים ניכרים בכל שלוש הקהילות, כתוצאה מגיל, שיעורי ילודה, הגירה והגירה.
הקהילה של פריז הפכה לקוהרנטית ודתית יותר, אך במיוחד עבור הדור הצעיר ובעיקר עבור ספרדים.
קבוצות אחרות ממוצא חילוני ואשכנזי אינן נכללות, אם כי לא בכוונה. מדיניות המתמקדת במי שאינם מהזרם המרכזי עשויה לחזק את הקהילה, שגם היא עומדת בפני אתגר נוסף של הגירה מתמדת למדינות אחרות באירופה, ארצות הברית וכמובן ישראל.
המהגרים הם ממעמד סוציו-אקונומי ממוצע או עליון, כולל צעירים, זהו אתגר לא מבוטל שהקהילה היהודית בפריז צריכה להתמודד איתו.
ההגירה קשורה גם ליחסי גומלין אפשריים עם קהילות יהודיות בלגיה המתמודדות עם אתגרים שונים.
הקהילה היהודית של בריסל מפורסמת בעמדות הליברליות ובמדיניות שלה, כפי שהוכח גם במחקר זה ובריסל מציעה הזדמנויות בינלאומיות ומושכת אליה מהגרים רבים לאחרונה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, כולל ישראלים. לקהילת בריסל יש כוח בכל הנוגע לחינוך היהודי הפורמלי והבלתי פורמלי הליברלי-ציוני-חילוני, שבביצועו משתתפים ישראלים.
בהקשר זה, הקהילות של פריז ובריסל משלימות זו את זו, שכן רוב הילדים הפריזאים אינם לומדים בבית ספר יהודי או במסגרות חינוכיות בלתי פורמליות.
לפריז יש אפשרויות רבות נוספות שיכולות למשוך צעירים יהודים מבריסל לקחת חלק בפעילויות יהודיות.
הקהילה היהודית של בריסל היא המועדת ביותר להתבוללות ולכן שיתוף פעולה הדדי בין שתי הקהילות דוברות הצרפתית יכול להועיל לשתיהן.
אנטוורפן הפכה להיות דתית יותר מפריז, אם כי הרוב עדיין אשכנז, אבל בדומה לפריז, הם מרגישים מודרים, הפעם בשל החילוניות שלהם.
יש מהגרים קצרי מועד באנטוורפן אבל לכל קבוצה אין כמעט קשר עם השנייה ולפיכך, מדיניות לשילוב הקבוצות השונות באנטוורפן ושיתוף במבנה חינוכי ודתי יהודי יכולה לחזק את הקהילה.
שיתוף הפעולה עם הקהילה היהודית של בריסל נראה רופף גם כן, ומתקיים בעיקר במישור החינוכי ואילו חרדים מבריסל שולחים את ילדיהם ללמוד באנטוורפן.
‘קהילות יהודיות בנות זמננו בשלוש ערים אירופאיות: אתגרים של אינטגרציה, תרבות וזהות אתנית’, הוא ספר חובה לכל יהודי המעוניין להבין ולהתעדכן על מצבן של שלוש קהילות יהודיות בנות זמננו, על השתלבותן לצד שינויים ואתגרים פנימיים ביחסי גומלין דינמיים עם חברת הרוב הלא-יהודי ובכלל זה מאבק באנטישמיות חדשה וישנה.
