חנוכה, חג האור בו נעשו ניסים לאבותינו ובו הצליחו לנצח בקרב מול היוונים, חג המבטא את ערך הרוח היהודית.
אותה הרוח של נחישות אבותינו לחפש פח שמן ולהמשיך להאיר את המנורה גם כשהכל מסביבם חרב, אותה התעוזה לצעוד לקרב על אף היותנו קטנים במספר ובאיכות.
“בימים ההם”
נעשה נס, והשמן המועט הספיק לדלוק למשך שמונה ימים. האור הקטן הפך גדול והניצוץ הפנימי גבר על היכולות הפיזיות, בזכות אותו הניצוץ הצלחנו לגבור על היוונים במערכה מולם והניצחון הפך מוחלט.
ככה זה, כשיש בך רצון ואתה מסור למשימה, בסוף גם היכולת תגיע, אפילו זו שלא ידעת שקיימת בך.
“בזמן הזה”
אצלנו בזרוע הים בכלל ובסיס חיפה בפרט, חוגגים ברעות אמיתית עם עוצמת הרוח האנושית וכוח ימי מרגשים.
האור יאיר בכל כלי השייט, ריח הסופגניות ואווירת החג יזכירו לכולנו את המורשת, נסחף יחד עם רוח העבר, מאז ועד היום במקביל לרוח הים הנפלאה והחורפית.
סיפור מיוחד אליו נחשפתי הוא סיפורו של יהודה פרחי, אחיו של יוסי פרחי ז”ל, חלל צוללת אח״י “דקר”.
כך כתב יהודה על דרכו חזרה מסקוטלנד: ”הגענו סוף סוף לפורטסמות’, אחרי חודש וחצי של שהיה ממושכת במימי סקוטלנד הקרה.
השעה הייתה בערך שמונה בערב, קיבלנו מיד מגורים בבסיס האנגלי, ‘הרבצנו’ מקלחת מהירה וכל אחד לבש את ‘בגדי החמודות’ (בגדים יפים וחגיגיים) שלו.
בהגעה לנמל פורטסמות’, יעקב רענן, מפקד הצוללת, ראה את עצי האשוח המוארים על הספינות בנמל. הוא ביקש מאברהם בן זאב, קצין המכונה, להכין חנוכייה שהודלקה בהתרגשות על גשר פיקוד הצוללת”.
כך האירה הצוללת בייחודיותה בנמל הזר וסמלה את השתייכותה לצי הישראלי הצעיר של המדינה היהודית.
זוהי מורשת העבר והחג שמחברת את כולנו מכל מקום, ממש בעת הזו. גם השנה נאיר את נמל הבית שלנו, בכל כלי השיט השונים ונמשיך לפעול בעוז וברוח גבורת אבותינו כדי לחגוג ולהאיר את החנוכייה גם בשנה הבאה.
חג חנוכה שמח לכולם.
