יום שני האחרון דוד חגג את ערב המימונה על הדשא בסמי עופר ועשה פעמיים “קולולולו” עם הבקעת צמד בדרבי החיפאי.
החלוץ המחונן שמאזנו עומד על 16 כיבושים שזה שיא בקריירה שלו, נעדר תקופה ארוכה בשל פציעה ושם בעצם החלה הדעיכה של מכבי חיפה.
נהוג לומר שלקבוצת כדורגל אסור להתבסס על שחקן אחד, אבל במציאות בכל סגל יש את היהלום שבכתר ומאז עזיבתו של צ’ארון שרי, הכתר עבר לדין דוד שתמיד נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון.
שימו לב שמאז חזרתו לסגל הקבוצה יש עלייה דרסטית בניצחונות ובהבקעות, השילוב המתבקש וההכרחי בקבוצה שרוצה אליפות.
האם חסרונו גרם לאובדן האליפות?
אני טוען חד משמעית שכן.
בזמן שלא היה הכל היה אפור וכעת, שוב ירוק, חזק ובוהק, אך ישנה בעיה קטנה והיא שהרכבת עזבה את התחנה עד העונה הבאה.
הירוקים חייבים לעשות הכל בכדי להבטיח את עתידו בכרמל, גם בגלל היכולת, גם בגלל החיבור שלו למקום ובעיקר כי בשוק הישראלי אין הרבה מציאות ובטח עכשיו בזמן מלחמה, הסיכוי להביא רכש זר איכותי שואף לאפס ועם תוספת של ביקור אלילת המזל אולי תהיה הברקה, כך שתוצרת כחול לבן זה תמיד עדיף ובייחוד בזמן הזה.
השחקן שנרכש מאשדוד בשנת 2021 משתבח מעונה לעונה והשמיים הם הגבול מבחינתו.
בעונה כזאת שאין תארים על המדף, אולי תהיה נחמה ויהיה תואר אישי בירוק, מלך השערים.
