על ההבדל בין היעדר הסכמה מלאה מדעת לבין פגיעה באוטונומיה

אז מהי הסכמה מדעת וכיצד ניתן לקבלה?

כעת עולה השאלה המתבקשת והיא, מה היא בעצם הסכמה מדעת וכיצד ניתן לקבלה. החוק מפרט ומסביר כי לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע. לעניין זה מידע רפואי יחשב ל דיאגנוזה והפרוגנוזה של המטופל, תיאור של מהות ההליך ומטרתו, התועלת הצפויה מההליך וסיכויי ההצלחה של הטיפול המוצע. כמו כן על הצוות הרפואי חלה החובה להסביר למטופל מהם הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות ומהם הסיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי. בנוסף לאמור, במידה שהטיפול הוא בעל אופי חדשני קיימת חובה ליידע את המטופל על כך.

מהו המועד שבו צריך המטפל למסור את המידע אודות הטיפול הרפואי למטופל?

חשוב להדגיש, חלה חובה על המטפל, הצוות הרפואי, למסור למטופל את המידע הרפואי בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות. כלומר, מסירת המידע צריכה להתרחש בנקודת זמן שבה למטופל תהיה שהות זמן סבירה ומספקת להפנים את המידע שנמסר לו על ידי המטפל ולהגיע להחלטה לאחר ששקל בעצמו את הסיכויים והסיכונים כתוצאה מההליך, בפרק הזמן הזה יוכל המטופל אף להתייעץ עם גורם רפואי נוסף ולעיתים גם עם קרוביו.

כלומר, מסירת המידע הרפואי לצורך מתן הסכמה של המטופל לא תחשב ללגיטימית במידה שנמסרה זמן קצר לפני ביצוע הטיפול או הפעולה הרפואית, לדוגמה מתן הסבר למטופל מספר רגעים לפני תחילתו של ההליך הרפואי ולעיתים אף מספר ימים בודדים לפני תחילתו של ההליך הרפואי. כמו כן, קיימים מצבים מסוימים בהם החוק מאפשר למטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסוים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

הדרכים למתן הסכמה מדעת

הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות, כאשר החוק קובע שפעולות רפואיות מסוימות מחייבות מתן הסכמה בכתב אשר מחייבות מסמך שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.

חשוב לציין כי ישנם מצבים, המנויים בחוק, שבהם מפאת מצבו הפיזי או הנפשי של המטופל לא יכולה להתקבל הסכמה מלאה מדעת בכתב או בכלל ולמרות זאת יינתן טיפול רפואי. חשוב לציין שאת ההסבר שניתן למטופל יש להעביר בשפתו של המטופל ובדרך שתהיה תואמת ליכולת ההבנה שלו, ניתן להיעזר באנשי צוות כמתורגמנים ולהתאים את רמת השיח למצבו הקוגניטיבי של המטופל.

יובהר כי קיימים טפסי הסכמה ייעודים להליכים רפואיים שונים בהם מפורטים סיכונים פוטנציאלים אודות ההליך הספציפי אותו עתיד לעבור המטופל. עם זאת, הפסיקה קבעה זה מכבר כי לא די בכך שהמטופל חתם על טופס ההסכמה הייעודי, ההלכה הפסוקה קובעת כי חלה חובה אקטיבית על המטפל להסביר למטופל את כל אותם הסיכונים גם בעל פה ולדאוג שהמטופל הבין את משמעותם של הסיכונים הכרוכים בהליך הרפואי.

כיום המבחן שבו משתמש בית המשפט על מנת לבדוק האם חובת המטפל עמד בחובת הגילוי אשר מוטלת עליו הוא מבחן “החולה הסביר” בעוד שבעבר המבחן שהיה נהוג בבית המשפט הוא מבחן “הרופא הסביר”. כלומר, בית המשפט ישאל את עצמו האם המטופל היה מסכים לעבור את הטיפול לו היו נמסרות לו כל העובדות הרלוונטיות, אין ההגדרה בחוק ולא קיימת פסיקה אחידה בפסיקה לגבי המונח, העובדות הרלוונטיות, כאשר מבחן זה ייבדק בהתאם לקנה המידה של החולה הסביר בנסיבות דומות.

אז מהו ההבדל בין היעדר הסכמה מלאה מדעת לבין פגיעה באוטונומיה ומדוע ההבדל בין שתי הטענות שווה לכם כסף רב?

ברובן המכריע של תביעות בגין רשלנות רפואית עולה הטענה כי הטיפול הרפואי שבגינו הוגשה התביעה ניתן ללא הסכמה מדעת של המטופל. את הטענה של היעדר הסכמה מדעת לטיפול רפואי ניתן לחלק לשתי טענות, האחת היא היעדר מתן הסכמה מלאה מדעת והשנייה היא פגיעה באוטונומיה.

היעדר מתן הסכמה מלאה מדעת היא מצב שבו ניתן טיפול רפואי מבלי שניתנו למטופל מלוא ההסברים טרם הטיפול וכתוצאה מאותו טיפול נגרם למטופל נזק. כלומר, המטופל טוען לכך שאם היה מקבל את מלוא ההסברים אודות הסיכויים והסיכונים טרם הטיפול הרפואי הוא היה נמנע מלעבור את הטיפול וכי קיים קשר סיבתי בין היעדר ההסכמה לנזק שנגרם כתוצאה מהטיפול. משמע, ניתן טיפול רפואי ללא מתן הסכמה מלאה מדעת של המטופל, עקב אותו טיפול נגרם למטופל נזק נפשי, גופני והנזק שנגרם למטופל לא פורט בפניו או שלא ניתן הסבר בצורה מספקת, כנזק פוטנציאלי שעלול להיגרם כתוצאה מאותו טיפול.

פגיעה באוטונומיה היא יציר פסיקה והוכרה לראשונה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ‘דעאקה נגד בית החולים כרמל’. פגיעה באוטונומיה גם היא מצב שבו ניתן טיפול רפואי מבלי שניתנו למטופל מלוא ההסברים אודות הסיכויים והסיכונים טרם הטיפול. עם זאת, להבדיל מהטענה של היעדר הסכמה מלאה מדעת במקרה של פגיעה באוטונומיה גם אם המטופל היה מודע לכל אותם סיכויים וסיכונים הוא עדיין היה בוחר לעבור את הטיפול הרפואי.

הבדל נוסף הוא שעל מנת לטעון לפגיעה באוטונומיה המטופל לא צריך לצאת עם נזק כתוצאה מהטיפול והפיצוי עצמו הוא על עצם הפגיעה באוטונומיה של המטופל על גופו.

לצורך הפשטה הדוגמה, בהיעדר מתן הסכמה מלאה מדעת, מטופל המעוניין לעבור ניתוח אלקטיבי, ניתוח לא מחויב מבחינה רפואית כגון ניתוח פלסטי לדוגמה, עבר את הניתוח ונותר עם נזק מבלי שנתנו לו מלוא ההסברים אודות הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניתוח. אותו מטופל נותר עם נזק כתוצאה מהניתוח, הנזק שנגרם לא צוין כאחד מהסיכונים שעלולים להיגרם למטופל לפני הניתוח ולכן המטופל יוכל לטעון שבמידה שהיה מודע לסיכון שאכן התרחש עקב הניתוח, הוא היה נמנע לעבור אותו שכן מדובר בניתוח שאינו מציל חיים ואינו מחויב המציאות ותביעתו תתקבל במלואה.

פגיעה באוטונומיה, חולה סרטן, אשר נמצא בגופו גידול סרטני אשר עשוי בוודאות גבוהה לשלוח גרורות לשאר חלקי גופו עבר ניתוח להוצאת הגידול מבלי שניתנו לו מלוא ההסברים אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח. לחולה נגרם נזק כתוצאה מהוצאת הגידול הסרטני אך במקרה הזה, אלא אם יוכיח שהניתוח לא היה ניתוח מחויב המציאות, המטופל יוכל לטעון לכל היותר לפגיעה באוטונומיה, שכן הניתוח בדוגמה זו היה מציל חיים ומחויב המציאות וסביר מאוד להניח שהמטופל היה בוחר לעבור אותו גם אם היה מודע לכך שעלול להיגרם לו נזק כתוצאה מהניתוח.

לסיכום, מטופל אשר נגרם לו נזק כתוצאה מהליך רפואי אשר יוכל להוכיח בבית המשפט שהיה נמנע מלעבור את ההליך הרפואי מלכתחילה במידה שהיה מקבל הסבר מפורט אודות הסיכויים והסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי שעבר יוכל לקבל פיצוי כספי מלא בגין הנזקים שנגרמו לו, פיצוי שעשוי להגיע למיליוני שקלים, בעוד שמטופל שלא יצליח להוכיח זאת יוכל לטעון לכל היותר טענה לפגיעה באוטונומיה ובהתאם יפוצה רק בגין ראש נזק זה כאשר הסכומים כיום יכולים להגיע ל-250,000 שקלים ואף יותר.

הכותב, עו”ד אורי סלומון, עוסק בתחום הרשלנות הרפואית.