האם ההשקעה בגינות כושר ציבוריות כדאית? רק כמחצית מהמשתמשים בגינות הכושר הציבוריות עושים זאת למטרות אימון, כך עולה ממחקר חדש שנערך בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Cities & Health.
תלמידת המחקר איריס רן, מעורכות המחקר, סיפרה: “השימוש בגינות הכושר למטרות אימון נמוך יחסית לתפוסה האפשרית. המתאמנים מהווים רק כמחצית מהמשתמשים והשאר משתמשים במתקנים למטרות משחק או מנוחה”.
פעילות גופנית בשעות הפנאי מהווה גורם מגן מפני תמותה באופן כללי ומתמותה ממחלות לב בפרט. ההמלצה לבצע פעילות גופנית בשעות הפנאי, הפכה להיות חלק בלתי נפרד מההנחיות לשמירה על הבריאות אצל אנשים הסובלים ממחלות שונות כמו סכרת, מחלות לב ואצל אנשים הסובלים מעודף משקל. מתחילת שנות האלפים גינות כושר הן אחד האמצעים שצוברים תאוצה לקידום הפעילות הגופנית העממית.
לדברי החוקרות: “היתרון של גינות הכושר נובע מכך שהפעלת מתקני הכושר מכנית ולא דורשת מקורות חשמל חיצונים, כך שאינה גורמת ניצול משאבי אנרגיה יקרים וזיהום. כמו כן, האימון בגינות הוא הזדמנות ליציאה מהבית ולמפגש חברתי שנמצא על פי מחקרים שנעשו בעבר כתורם משמעותית לבריאות הנפשית”.
במחקר הנוכחי ביקשו תלמידת המחקר איריס רן ופרופסור אורנה בראון-אפל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה לבדוק את מאפייני המשתמשים בגינות הכושר ואת היקף השימוש בהן למטרות אימון שונות. במחקר נבחרו 18 גינות כושר הממוקמות בהרצליה, חיפה ונהריה, שלוש ערים אשר יש בהן גינות כושר בפארקים, בחופי הים ובשכונות מגורים. בכל הגינות בוצעו תצפיות באחד מימי השבוע ובימי שישי ושבת בשעות הבוקר והערב. בסך הכל נצפו 979 מבוגרים, נוער וילדים בגינות כושר ציבוריות.
מתוצאות המחקר עולה כי רק 50% מהמשתמשים בגינות הכושר הקהילתיות עסקו באימון והשאר בילו על המכשירים אך לא התאמנו כצפוי. בממוצע נצפו כ-4 מתאמנים לשעה בכל גן, משמעותית פחות ממספר המתאמנים האפשרי (לפי מספר עמדות האימון). 56% מתוך המתאמנים היו מבוגרים (בגילאים 19-60) ועוד 35% היו בני 60 ומעלה, 10% מהמתאמנים היו בני נוער וילדים.
מסך כל המשתמשים, 89% מתוך בני הנוער והילדים האחרונים העדיפו להשתמש במתקנים למשחק. לעומתם 90% מקרב בני ה–60 ומעלה ביצעו אימון. בקרב כלל המשתמשים בגינות הכושר יש פי 1.5 בנים/גברים לעומת בנות/נשים ובקרב המשתמשים בהן לאימון יש פי 2.5 גברים מנשים. זאת בעוד שיעור הילדות עד גיל 12 בגני הכושר נוטה מעט לטובתן לעומת שיעור הבנים ( בהתאמה 53%,47%).
פרופסור בראון-אפל: “תוצאות אלה דומות למחקרים שנערכו בקנדה, אוסטרליה ופולין. במיעוט מהמקומות המצב היה שונה. בהודו היו תלונות על מחסור במכשירים ובטאיוון אף נצפו פי 3 מתאמנים”.
בכל הקשור להשפעת מיקום וסביבת גינת הכושר על השימוש בה נמצא כי בגינות כושר הממוקמות בפארקים או בחופי הים ממוצע המתאמנים לשעה גבוה פי שישה: 9.7 מתאמנים לשעה לעומת 1.5 מתאמנים לשעה.
למרות שהגינות בפארקים ובחופים הן רק שליש מסך הגינות, נצפו בהן 78% מהמתאמנים.
החוקרות הוסיפו כי “יש יתרון להימצאותם של מתקני כושר בפארק או בחוף הים המאפשרים שילוב עם פעילות אירובית. בתכנון מיקום גינות אלה יש להתחשב באפשרות לשילוב פעילות אירובית.
גינות כושר קהילתיות יכולות לספק סביבה לקידום פעילות גופנית תוך שמירה על שיווין ונגישות לכלל הציבור. קידום השימוש בהן בכלל המרחב העירוני ובפרט בסמוך לשכונות העירוניות חשוב במיוחד עבור מבוגרים ותושבים שאינם יכולים לנסוע לחופים ולפארקים”.
