גיימי היה, מחודשים ספורים לאחר שנישא לפדווה, חלה סעדה בקורונה ומצבו החמיר, עד שנזקק לטיפול בבית החולים, הוא הגיע למחלקת כתר א’ בתחילת מרץ, עוד בשלב שהטיפול בחולי קורונה נעשה במתקן התת קרקעי ברמב”ם.
זמן קצר לאחר הגעתו לרמב”ם החל מצבו להידרדר והוא הועבר לטיפולה של מחלקת כתר ג’, טיפול נמרץ קורונה, כשהוא מורדם ומונשם. בתוך מספר שבועות, החלים סעדה מנגיף הקורונה, אך למרות שהוגדר כמחלים, עדיין נאלץ להתמודד עם סיבוכי המחלה וחייו היו בסכנה.
הוא הועבר להמשך טיפולם של צוות מחלקת טיפול נמרץ פנימי, בניהולו של דר’ אסף מילר, כשהוא עדיין מורדם ומונשם, ובמשך מספר שבועות מצבו עדיין הוגדר קשה. בימים האחרונים הוא החל להראות סימני שיפור וצוות המחלקה החליט להוסיף עוד פן חשוב מאוד לטיפול בו, הפן החווייתי.
“הדברים הכי פשוטים, הכי מובנים מאליהם הם מתנה גדולה במקרים האלה”, אומרת ג’ניה רוייף, אחות אחראית במחלקת טיפול נמרץ פנימי, בה סעדה עדיין מטופל, “בחודשים האחרונים ראינו מטופלים קשים, שנכנעים לקורונה וכאלה שהצליחו לנצח אותה. המאבק של כל אחד מהם היה מורכב ומאתגר. כל אחד שמשתחרר מבית החולים הוא מבחינתנו סיפור הצלחה מרגש”.
“בכל התקופה הזו הוא אושפז למעשה במחלקות הנמצאות בחללים סגורים, לרוב כשהוא מורדם ומונשם, מבלי שיכול היה להיות חשוף לאוויר הפתוח, לאור יום, לנופי הים והכרמל שמקיפים את בית החולים וליהנות מחברתם של בני משפחתו”, מסבירה רוייף, “ברגע שמצבו הרפואי אפשר זאת, התחלנו להוציא אותו החוצה, לשמש, לראות את הים, להיפגש עם קרובי משפחה, לחוות דברים קטנים אבל משמעותיים. אנחנו מאמינים שזה חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה”.
כשהיא עומדת לצדו, נרגשת, מספרת פדווה, רעייתו של סעדה, על הרגעים הקשים ועל האמונה שליוותה אותם: “הוא היה במצב קשה מאוד ותמיד הייתה לי האמונה והתקווה שהוא יצא מזה. אני מודה לכל האנשים שהתפללו בשבילו, ששמרו עליו, שתמכו בנו. לרופאים, לאחים, לאחיות. לכולם”.
