במסגרת המיזם, המתקיים במד”א זו השנה השנייה בשיתוף עמותת ׳זיכרון בסלון׳, ייערכו בימים הקרובים ערבי ׳זיכרון בתחנה׳, במהלכם יגיעו שורדי שואה ובני דור שני לספר את סיפוריהם בתחנות מד״א בכל רחבי הארץ.
“בפברואר 1940 נאלצנו לעזוב את דירתנו הגדולה והמרווחת ולעקור לגטו לודג’ בו הוקצו לנו שני חדרים קטנים במרתף”, מספרת הגב׳ מרים הראל ומוסיפה:
“כשחוסל גטו לודג’ נשלחנו בני משפחתי ואני ברכבת לאושוויץ. אבי גבריאל ז”ל נרצח בחלמנו, אמי שרה ז”ל נרצחה בבירקנאו, אושוויץ. אחי ישראל ז”ל הגיע לאושוויץ עם אשתו ושלוש בנותיו רות (בת 8), גיטלה (בת 6) וז’אנט (בת ששה שבועות).
אחרי שאשתו ובנותיו נרצחו בתאי הגזים ישראל התאבד מצער.
רוזה ז”ל ופולה ז”ל נרצחו באושוויץ בירקנאו יחד עם אמי שרה ז”ל. אחי יצחק ז”ל נורה באושויץ בזמן נסיון בריחה.
מאושוויץ נשלחתי לברגן בלזן ומשם נשלחתי לעיר מיהלטוייר שבעומקה של גרמניה, שם עבדנו עבודת כפיה בבית חרושת לחלקי אווירונים.
משם שחררו אותי חיילי צבא ארה”ב, בתאריך 16 באפריל 1945.
במשך שנים רבות חגגתי תאריך זה כיום הולדתי השני.
מכל המשפחה שרדנו רק שלוש: רחל, חנקה ואני מרים.
שלושתנו עלינו ארצה והקמנו משפחות וזכינו לילדים ונכדים. רחל וחנקה נפטרו בשיבה טובה. אני נותרתי לבדי, השורדת האחרונה מכל משפחתי הענפה”.
אחרי השחרור עברה מרים לאיטליה, שם הכירה את בעלה יוסף סקוצנדק. השניים ניסו לעלות לארץ אך הוגלו למחנה צבאי בקפריסין, שם שהו 13 חודשים, במהלכם ילדה מרים את בנה הבכור חיים.
השלושה עלו לארץ וב1951 נולדה ביתם ורד, ושבע שנים לאחר מכן בנם ה-3 ירון.
יוסף בעלה נפטר בשנת 2013. בגיל 98, למרים 3 ילדים, 9 נכדים ונינים.
מנהל מוקד מתנדבים ארצי במד״א, שובל בן מרדכי טמים, שהוביל את המיזם: “זו השנה השנייה בה אנחנו עומדים בקשר מול עמותת זיכרון בסלון, שעושים עבודת קודש. בזכות שיתוף הפעולה הזה הצלחנו להביא את סיפוריהם של שורדי השואה, מפיהם ומפי ילדיהם לתחנות מד״א בכל רחבי הארץ, לזכור, להזכיר ולעולם לא לשכוח”.
מנכ”ל מד”א, אלי בין: “זיכרון השואה חייב להיות חקוק בזיכרונו של כל אחד ואחת. ישנה חשיבות עליונה לשמיעת העדויות והסיפורים מהניצולים עצמם ופרויקט ‘זיכרון בתחנה’ מאפשר להפגיש בין דור שורדי השואה שהולך ומצטמצם עם העובדים, המתנדבים ובני הנוער שהם דורות ההמשך.
פער הדורות מחדיר בכולנו את הזיכרון ומותיר רשמים שנשארים טבועים לעד”.
