הוא קריספי מבחוץ, רך מבפנים, טעמו מעט מלוח והמרקם שמנוני, כל אלה הופכים את הצ’יפס לנחשק כל כך.
השילוב בין השומן והמלח גורם לנו לרצות ממנו עוד ועוד, עם זאת, כולנו יודעים שכדאי להפחית במזון מטוגן, לשים לב לצריכת המלח (נתרן) ולהעדיף פחות מזון מתועש ומעובד.
הדרך המוצלחת והבריאה ביותר להכין צ’יפס היא בתנור הביתי, בדומה לכל סוג מזון, גם כאן ההמלצה היא להשתמש בחומרי גלם איכותיים.
ההכנה בבית מאפשרת לנו להחליט איזו כמות רצויה לנו, לבחור את המוצרים שבהם נעשה שימוש ואת מה שנרצה להוסיף.
איך מכינים?
בוחרים תפו”א טרי ללא ניצנים, הניצנים מעידים על כך שתפוח האדמה אינו טרי ועל היווצרות רעלנים.
חותכים לרצועות במג’ימיקס או חיתוך ידני, תעסוקה טובה לילדים ומערבבים עם מלח ושמן זית בכמות סבירה שתעטוף את הצ’יפסים, תבטיח צ’יפס טעים ותחסוך את הטיגון.
מכניסים לתנור או ל-airfry.
טיגון בבית, אם בכל זאת מעוניינים בצ’יפס שמטוגן בשמן עמוק, עדיף לטגן בבית מתפוחי אדמה שקנינו וחתכנו. החסרונות הם התעסקות עם לכלוך ושומניות ושימוש בכמות גדולה של שמן מזוכך.
יש אפשרות לטיגון בשמן זית, אך היא פחות ריאלית בגלל מחירו.
צ’יפס קנוי בשקיות קפואות, הכנה בבית, כאשר קונים צ’יפס קפוא כדאי לעיין היטב ברשימת הרכיבים.
שימו לב, הצ’יפס הקפוא כבר מכיל שמן ומלח, כך שאם נטגן אותו בבית המשמעות היא מנה נוספת של שמן במנה.
גם אם נכניס לתנור בלי שהוספנו עוד שמן, חשוב לדעת שמקור השמן הצמחי יכול להיות גם שמן דקלים, לעיתים מצוין במפורש שהשימוש הוא בשמן דקלים. זהו שמן צמחי שאומנם אינו מכיל כולסטרול אך
הוא שומן רווי. שמן הדקלים זול יותר ועמיד בטמפרטורות גבוהות, ולכן השימוש בו נפוץ בתעשיית המזון.
צריכה גבוהה של שומן רווי, גם אם מקורו מהצומח, מקושרת לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם.
צ’יפס קפוא שקניתם יכיל לעיתים גם תוספות כמו דקסטרוזה ומייצבים המעידים על כך שזהו מוצר תעשייתי הרחוק מחומרי הגלם הטבעיים.
צ’יפס קנוי במסעדות ובדוכני מזון מהיר, כדאי להמעיט ככל האפשר בחלופה זו בהמשך לסיבות שתוארו לעיל.
ייתכן שמשתמשים בצ’יפס הקפוא, שכאמור, מכיל כבר שומן, מלח ותוספים, ומטוגן שוב בשמן עמוק.
אין לנו מידע כמה פעמים מִחזרו את השמן לטיגון. שמן הטיגון מגיע לטמפרטורות גבוהות שבהן קצב ההתחמצנות גובר באופן משמעותי.
שימוש חוזר בשמן מחומצן המכיל חומרים מזיקים עלול לגרום לנזקים בריאותיים. אם בכל זאת קונים צ’יפס בחוץ, כדאי להזמין מנה קטנה ולא להתפתות להגדיל את המנה בכמה שקלים או להזמין צלחת אחת למספר סועדים.
חטיפי צ’יפס, ההמלצה היא להפחית בצריכתם מאחר שהם מכילים כמות גבוהה של נתרן (מלח) ושומן. אם בכל זאת בוחרים לקנות חטיף מסוג זה, עדיף לבחור את אלו שהרכיבים שלהם נמצאים במטבח הביתי: תפוח אדמה, שמן ומלח.
חומרים שאינם מוכרים לנו, כמו חומר משמר, מייצבים, מתחלבים ועוד, מעידים על מוצר “אולטרה מעובד” שעדיף לא לצרוך.
לסיכום, באופן כללי רצוי להפחית בטיגון ובמאכלים עתירי שומן ומלח, אך כמאכל אהוב על ילדים ומבוגרים, אפשר לשלב את הצ’יפס מידי פעם בתפריט היומי.
רצוי להכינו בתנור בבית מחומרי הגלם שאנחנו בוחרים, ובחוץ להפחית בצריכתו. בכל מקרה, כדאי לשלב צ’יפס כחלק מהארוחה, לצד חלבון וירק, ולא כמנה בלעדית.
הכותבת היא, בתיה שהרבני, תזונאית קלינית בראייה משפחתית במכבי שירותי בריאות בצפון ועוסקת בליווי אישי ובהנחיית קבוצות הורים במכבי אקטיבי (מכון לטיפול בעודף משקל בילדים) ומרצה בפני צוותי חינוך ובני נוער.
