בית המשפט המחוזי בחיפה, דן בסוגייה זו בהרכב השופטים, השופט סארי ג’יוסי, אב בית הדין, השופטת עפרה ורבנר והשופט מאזן דאוד.
בהחלטת השופטים לאפשר לקטינה להתחסן למרות התנגדות האם, הוחלט פה אחד לדחות את הערעור ולחייב את האם לשלם לאב שתמך בבקשת הילדה להתחסן, הוצאות משפט ושכר טרחה עו”ד בסך כולל של 5,000 שקלים.
וציינו השופטים כי עם מתן פסק הדין פקעה ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין, על כן יש לבצע מיידית.
השופטת עפרה ורבנר סיכמה את דבריה בדיון וציינה כך: “הצורך להתחסן ורצונה של הקטינה ד’ לקבל את החיסון, כמו גם הסכמת אביה כי יינתן לה חיסון, הינם הן על מנת להגן על הקטינה עצמה מתסמינים קשים העלולים לפגוע בה בשל המחלה, ככל שהיא תידבק בה, והן על-מנת למנוע פגיעה באחרים, גם אם ההידבקות במחלה לא תגרום לה עצמה נזק קשה.
מגפת הקורונה, הפוגעת בכל העולם, גרמה למותם של רבים ולסיבוכים בריאותיים לא פשוטים לחלק מאלו שחלו בה.
המגפה גובה מחיר פיזי, נפשי וכלכלי, הן מהמחלימים ממנה, והן מהחברה בכללותה, בין היתר בשל השלכות הבידודים, הפגיעה הכלכלית והפגיעה ביכולת לעבוד בגינה.
אף הקטינה ד’ הצביעה על הקושי הנפשי שנגרם לה בשל מספר בידודים שהוטלו עליה במהלך השנה האחרונה בגין חשש להידבקות בקורונה.
החיסון לקורונה הינו הדרך המומלצת על ידי משרד הבריאות, כאשר מומחים מטעמו, בהתבסס על מחקרים, פרסומים מדעיים, וניסיון בארץ ובעולם, אישרו ואף המליצו על מתן החיסון, לרבות בהתייחס לנוער בגילה של הקטינה, שהינה בת למעלה מ-16 שנה, כפי שפירט בהרחבה חברי השופט ג’יוסי.
לא אחת הננו נדרשים לקבלת החלטה בסיטואציה של אי וודאות, והחלטה כזו צריכה להתקבל כאשר מקבל ההחלטה יודע מהן החלופות ומה הסיכויים והסיכונים בכל אחת מהחלופות, והן הקטינה והן אביה מודעים לכך, וקיבלו החלטה כי הקטינה מעוניינת להתחסן.
בהינתן עמדתו הברורה של משרד הבריאות, הממליץ על החיסון, והסבור כי אי קבלת החיסון מסוכנת מתוצאות הלוואי העשויות להיות לחיסון, וכאשר קבלת החיסון חשובה לא רק למתחסן עצמו, אלא גם לסביבתו ולמניעת נזק לאחרים, הייתה המערערת צריכה להצביע באמצעות חוות דעת רפואית על סיכון ספציפי לגבי הקטינה, שבגינו יש הצדקה לסרב לבקשתה של הקטינה הנתמכת בהסכמת ההורה הנוסף, האב, למתן חיסון לקטינה.
המערערת לא הצביעה על סיכון כזה, ואותו מסמך שצורף להודעת הערעור, והמתייחס לעמדתם של הרופאים החתומים עליו, בכל הקשור לחיסונים לילדים, מתייחס לילדים מתחת לגיל 16, ולא לטווח הגילאים בו מצויה הקטינה בענייננו, ומכל מקום אין הוא מצביע על מצב רפואי ספציפי של הקטינה, אשר בגינו יש להימנע מליתן לה חיסון, ואין ליתן לו עדיפות על פני עמדת משרד הבריאות.
אף עמדת המשפט העברי הינה כי על אדם לפעול על מנת לשמור על בריאותו לאור הציווי “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”.
במסגרת סקירה זו, עמד כב’ השופט ויצמן על חשיבות קבלת החיסון, גם על מנת למנוע סכנה לאחרים, מעבר להצלת מקבל החיסון עצמו וכן על פסיקה על-פיה יש מקום לקבל טיפול שיש בו סיכון מועט אל מול נזק מרובה, העשוי להיגרם למי שלא יקבל את הטיפול וכן על דעות שונות של פוסקי הלכה בסוגיה האם יש מקום לכפות קבלת טיפול רפואי אשר מוגדר כתרופה גמורה ומוחלטת.
בהינתן המלצת משרד הבריאות, רצונה הברור של הקטינה עצמה, שהינה בת למעלה מ-16 שנה, הנתמכת בעמדת העובדת הסוציאלית לסדרי דין, כמו גם עמדת האפוטרופוס לדין ועמדת אביה של הקטינה, דין הערעור להידחות”.
