למעשה, הפקודה קובעת כי אם נראה שקיימת מחלה מדבקת, מגיפה איומה או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות שנחשבת למחלה מידבקת מסוכנת, שר הבריאות יהא רשאי להכריז כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם.
לאחר ההכרזה של שר הבריאות, מנכ”ל משרד הבריאות, יהיו מוסמכים לחייב את אזרחי המדינה בנקיטת פעולות למניעת התפשטות המחלה, כאשר חלק מהפעולות שניתן לכפות על האזרחים הן חובת הודעה על אדם שחלה, בידוד חולה ובדיקת אנשים בסביבת מגוריו של החולה, אשפוז כפוי וכמו כן, חובת חיסון. בהתאם לתיקון החדש בפקודה משנת 2020 מחלת הקורונה נחשבת למחלה מידבקת מסוכנת ובהתאם ניתן לחייב את אזרחי המדינה להתחסן נגדה.
נכון להיום קיימות מספר חברות שפיתחו חיסונים נגד הקורונה, הליך הפיתוח של החיסון היה הליך מזורז ותופעות הלוואי של החיסון, ככל שהן אכן קיימות, טרם ידועות לצוותים הרפואיים. חשוב להזכיר שחוק זכויות החולה שנחקק בשנת 1996 קובע שלא יינתן טיפול רפואי, אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מלאה מדעת. החוק קובע כי לשם קבלת הסכמה מלאה מדעת, המטפל חייב למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע.
כלומר, החוק קובע שעל מנת לקבל הסכמה מלאה מדעת הצוות הרפואי מחויב להסביר למטופל מה הם הסיכויים של הצלחת הטיפול ומה הם הסיכונים הכרוכים בו.
לענייננו, מתן חיסון נחשב לטיפול רפואי לכל דבר ועניין ומשכך החובות שמחיל חוק זכויות החולה על הצוות הרפואי חלות גם על מתן חיסון, בנוסף לכל האמור, מתן טיפול רפואי ללא הסכמה של מטופל עלול להיחשב כתקיפה.
הצוותים הרפואיים בעצמם טרם יודעים את ההשפעות ארוכות הטווח המלאות של החיסון וכפועל יוצא אינם יודעים מהם הסיכונים הכרוכים במתן החיסון. כלומר, במידה שהצוותים הרפואיים אינם מודעים לכלל ההשלכות של החיסון, אזי על אחת כמה וכמה שהמטופל עצמו לא יוכל לתת הסכמה מלאה מדעת לקבלת חיסון נגד נגיף הקורונה. המשמעות היא אם כן, שפקודת בריאות העם אשר מאפשרת לשר הבריאות להפעיל את סמכותו ובהתאם להחיל חובת חיסון, מתנגשת עם ההוראות המנויות בחוק זכויות החולה.
אז איך בכל זאת ניתן לפתור את המצב החוקי שקיים היום בארץ?
התפיסה הנוהגת היא שבארץ קיימת מעין פירמידת נורמות חוקיות, כלומר לכל נורמה חוקית ישנה נורמה חוקית אחרת שנמצאת מעליה מבחינת ההיררכיה המשפטית. חוקי היסוד מצויים בראש הפירמידה כאשר אחריהם מצויים החוקים “הרגילים” ובמדרג נמוך יותר מחוקים ישנם תקנות, חוקי עזר וצווים.
אז מה עושים כשיש התנגשות של שני חוקים באותו מעמד נורמטיבי כמו במקרה הנ”ל?
הפסיקה קבעה כי במצב שבו קיימת התנגשות בין שני חוקים באותו מעמד נורמטיבי, חוק ספציפי גובר על חוק כללי, חוק ספציפי הוא חוק שנקבעה בו הוראה מיוחדת, שבמקרה של התנגשות בינו לבין הוראת חוק אחרת יש לנהוג על פי אותו חוק הספציפי. כמו כן, קיימת קביעה נוספת שחוק מאוחר, עדכני, גובר על חוק מוקדם, חוק שנחקק לפניו. ההתנגשות של פקודת בריאות העם, אל מול חוק זכויות החולה, חוקים כללים, מייצגת בעצם התנגשות בין שמירה על ביטחון ובריאות כלל הציבור, לבין שמירה על זכותו של הפרט על גופו בהתאמה.
השאלה איזה ערך הוא הגובר טעונה הכרעה שיפוטית ולא ניתן להתנבא כיצד יפסוק בית המשפט במידה שידרש להכריע בסוגיה, עם זאת ניתן להיסמך על הוראותיו של חוק יסודות המשפט משנת 1980, אשר קובע שבמקרה שבו ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי ומורשת ישראל. מושגים ועקרונות אלו הם רחבים מאוד ומשכך כל שנותר הוא להמתין לפסיקת בית המשפט במידה שתוגש עתירה נגד חובת חיסון.
למרות כל האמור לעיל, לא מן הנמנע שממשלות ברחבי העולם וממשלת ישראל בהן, ימנעו מלחייב אנשים להתחסן באופן ישיר כך שהסוגיה כלל לא תגיע לפתחו של בית המשפט. עם זאת, אנחנו כאזרחי המדינה בהחלט יכולים לעמוד בפני מצב שבו שבעתיד הקרוב הממשלה תיצור דרך עקיפה שתחייב את האזרחים להתחסן. הדרך העקיפה הזו תהא באמצעות תמריצים חיוביים, כגון דוגמת חקיקת חוק פיצוי נפגעי חיסון קורונה או מאידך על ידי יצירת תמריצים שליליים כגון איסורים חברתיים גורפים על כל האזרחים אשר יבחרו שלא להתחסן. הגבלות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי באמצעות מניעה של שליחת הילדים למוסדות החינוך, איסור יציאה לעבודה, ביטול דרכון ועוד הגבלות חברתיות כאלו ואחרות.
לא מן הנמנע שנקבל תשובות על חלק מהשאלות האלו בעתיד הקרוב וכל שנותר לקוות הוא כי מקבלי ההחלטות ידעו לפעול בצורה שקולה ומחושבת וימנעו ככל הניתן ממצבים שבהם יפגעו זכויותנו הבסיסיות כאזרחים במדינה דמוקרטית.
הכותב, עורך דין אורי סלומון, עוסק בתחום הרשלנות הרפואית.
