בני הזוג התגרשו לאחר 18 שנות נישואים בשנת 1993 ובמועד זה הם חתמו על הסכם גירושים, שקיבל עוד באותו היום תוקף של פסק הדין.
אחד הסעיפים בהסכם קבע, כי אם בעתיד הגבר יקבל פיצויים ממקום עבודתו, האישה תהיה זכאית למחציתם.
השניים שמרו על יחסים תקינים וגידלו את ילדיהם תוך שיתוף פעולה, אך אז, לפני מספר שנים, חודשים לפני שהגבר יצא לפנסיה, הגישה האישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שבה דרשה לקבל את חלקה בכלל הפיצויים המגיעים לגבר ממקום עבודתו, כאשר מדובר חברה ממשלתית יציבה וידועה.
עקב עשרות השנים בהן עבד הגבר ברציפות, הפיצויים אותם צבר הגיעו לסכום של למעלה ממיליון שקלים.
במסגרת תביעתה, טענה האישה כי במועד הגירושין היא הסכימה לוותר על חלקה בזכויות הפנסיה של הגבר, אותן צבר בתקופת נישואיהם, סכום של מאות אלפי שקלים, לטענתה. כמו כן טענה האישה, כי הסכימה לפדות את כספי הפנסיה והפיצויים מעבודתה שלה ולהעבירם לרכושם המשותף, בהסתמכה על כך שהכספים אשר יגיעו אליה בערוב ימיה, עשויים לפצותה על כך.
הגבר, שנדהם מדרישתה המפתיעה של אשתו לשעבר, פנה לעו”ד עינבר לב, על מנת שתייצגו במאבק המשפטי המחודש נגד אשתו לשעבר.
בכתב ההגנה ציינה עו”ד עינבר לב, כי כוונת הסעיף בהסכם הייתה שהאישה תהיה זכאית למחצית מכספי הפיצויים ממועד נישואיהם ועד המועד שבו התגרשו ולא מעבר לכך.
לדברי עו”ד לב, אילו הסעיף היה קובע הוראה כה חריגה, לפיה גרושה תהיה זכאית לזכויות שנצברו עשרות שנים לאחר הגירושים, היה הדבר נכתב במפורש: “הוראה כזו לא נכתבה אפילו ברמז”.
בנוסף, טענה עו”ד עינבר לב כי טענות האישה על ויתור על החלק בפנסיה של בעלה לשעבר לא היה ולא נברא היות והדבר כלל לא צוין בהסכם הגירושין.
השופטת חגית מטלין, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה קיבלה את טענת הגבר, באמצעות עו”ד לב, וקבעה, כי שהדבר היה צריך להיכתב מפורשות ובצורה ברורה: “דווקא משום שהתובעת ויתרה על חלקה בזכויותיו הסוציאליות של הנתבע, והסתמכה על הבטחתו, לטענתה, כי אם יפרוש מעבודתו בעתיד יחלוק עמה מחצית מהפיצויים, חייבה אותה להעלות על הכתב אופציות פיצוי אחרות ולו רק מהטעם, כי בעת ההיא לא היה ידוע ומובטח כי הנתבע ימשיך בעבודתו עד צאתו לפנסיה.
מי היה ערב לתובעת שיום לאחר חתימה על הסכם הגירושים או חודש או שנה אחרי זה, לא יעזוב הנתבע את מקום עבודתו?”.
גם את טענת האישה, לפיה היא ויתרה לגבר על זכויותיו הסוציאליות בתמורה למחצית מכל כספי הפיצויים, דחתה השופטת וקבעה: “גם הנתבע ויתר לתובעת על זכויותיה הסוציאליות”.
במקרה זה נראה כי האישה זכאית לחלקה היחסי בפיצויים במועד קבלתם על ידי הנתבע עם פרישתו עבור השנים מיום נישואיהם ועד למועד הגירושים, כפי שסיכמה השופטת: “לא שוכנעתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהסדר זה”.
עו”ד עינבר לב, עוסקת בתחום דיני משפחה, גישור, צוואות, מאבקי ירושה ועיזבונות.
