על פי כתב האישום, במהלך 2021 התגלע סכסוך בין אחיותיו של ג’בארין לבין גיסה של אחת האחיות, לאחר שהגיס בקש מאחת האחיות שבאה לבקר את אחותה לעזוב את המקום.
לאור האמור איימו האחיות כי יקראו לאנשים שירו עליו ובהמשך הערב, הגיע ג’בארין, עם אחיו הקטין ואדם נוסף, עצר בסמוך לביתו של הגיס, פנה אליו ואל אביו ואמר להם שעשו טעות.
בשלב זה, יצא האחר מהרכב כשהוא רעול פנים וכשהוא מחזיק בנשק, התקרב אל הגיס וירה לכיוון רגליו.
אביו של הגיס שראה את המתרחש התקרב למקום בו שכב בנו, וביקש לחדול מהירי ואז האחר ירה לכיוונו של האב מספר יריות נוספות וחזר לרכב בו המתין לו הנאשם במטרה למלטו מהמקום.
במהלך האירוע נורו כ-16 כדורים לעבר הגיס ואביו, כתוצאה ממעשיו של האחר שבוצעו בצוותא עם ג’בארין, נגרמו חבלות חמורות שחייבו ניתוחים ואשפוז בבית חולים.
לאור האמור בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א’ פורת) הרשיע את ג’בארין בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; עבירות בנשק וירי מנשק חם באזור מגורים וגזר עליו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים בגובה 7,500 שקלים.
בגין החלטה זו הגישה המדינה ערעור על קולת העונש.
במסגרת הערעור שהוגש על ידי עו”ד מסעד מסעד מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה נטען כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת במקרים מעין אלה ואינו מבטא כראוי את הפגיעה בערכים המוגנים שיוצרות עבירות נשק.
כמו כן הודגש כי מעשיו של ג’בארין נגרמו בשל “ויכוח סתמי”, וכי ג’בארין היה מי שחולל את האירוע בהביאו את האחר לזירה ומילט אותו ממנה.
כמו כן נטען במסגרת הערעור כי יש לתת משקל מוגבל לחרטה שהביע ג’בארין מאחר שלא הסגיר את האחר ואת הנשק.
מאידך טען ג’בארין כי העונש שהושת עליו הולם את המעשים שבהם הורשע שכן כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הירי לא נעשה בהתבסס על תכנון מוקדם ומדובר בהרחבת התוכנית המקורית, כמו כן הודגש כי העונש שנגזר נותן משקל הולם לנסיבות חייו.
כב’ השופט עוזי פוגלמן, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה והחמיר את עונש המאסר שהוטל על ג’בארין, בין היתר בשל החומרה הרבה הגלומה בעבירות הנשק, אשר מציבות סכנה ישירה וממשית לחיי אדם.
להחלטה זו הצטרפו גם השופטות דפנה ארז ברק ויעל וילנר.
“במסגרת ההחלטה צוין כי הצורך להחמיר בענישה בא לידי ביטוי גם בכך שבחודש דצמבר 2021 קבע המחוקק עונשי מינימום בעבירות נשק, כך שהעונש שיושת בגין עבירות אלו יתחיל מרבע העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם החליט בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו להקל.
הגם שתיקון זה אינו חל בעניינו של המשיב שהמעשים שבהם הורשע בוצעו עובר לחקיקתו, הוא משקף את רצון המחוקק בהחמרת הענישה בעבירות נשק”.
עוד צוין כי בקביעת מתחם הענישה נתן בית המשפט המחוזי משקל לכך ש”נסיבות המקרה אינן שגרתיות”, זאת, בין היתר מאחר שג’בארין לא אחז בנשק בעצמו וכי לא הוכחה תכנית עבריינית.
למרות האמור ציין כב’ השופט פוגלמן כי בכך לא ניתן ביטוי מלא למכלול הנסיבות החמורות במקרה דנן, שבמסגרתן בעקבות ויכוח בין אחיותיו של ג’אברין לבין גיסה של אחת מהן, הגיע ג’בארין לביתו עם האחר כשהאחרון מצויד בנשק ובתוכו מחסנית טעונה בתחמושת.
הדבר ממחיש פעם נוספת את הקלות שבה פונים לשימוש בנשק ככלי לפתרון סכסוכים ואת הסכנה הכרוכה בכך לפגיעה ממשית וקשה בביטחון הציבור ובשלומו.
הדבר נכון ביתר שאת בנסיבות שבהן הסכנה האמורה התממשה, בכך שנגרם למתלוננים נזק פיזי חמור, שגם לו יש ליתן משקל של ממש.
לאור האמור קיבל ביהמ”ש העליון את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר בפועל בעניינו של המשיב על 48 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
עוד נמסר כי, בעליון יוצגה המדינה על ידי עו”ד עודד ציון, מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ואת ההליך בבית המשפט המחוזי חיפה ניהלה עו”ד מונא מנסור, מפרקליטות מחוז חיפה פלילי.
