עו”ד כהן המועסק כפרקליט בפרקליטות מחוז חיפה כ-28 שנים ומייצג את המדינה בערכאות השונות, כאשר על רקע הפגנות המחאה המתקיימות ברחבי הארץ נגד תכנית הממשלה לשינויים בחקיקה, ביקש עו”ד אישור להשתתף בהפגנות.
לאחר בדיקת הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה, נאמר לו כי לא ניתן לקבל את בקשתו, משום שעל פי הוראות התקשי”ר נאסר עליו להפגין.
עו”ד כהן הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בקשה למתן “צו עשה” ולמתן סעד זמני, אולם בקשתו נדחתה.
בית הדין האזורי קיבל את עמדת המדינה וקבע כי מדובר בהחלטה מנהלית שאינה חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה את התערבותו.
כמו כן קבע בית הדין, כי בהוראות החוק והתקשי”ר נקבע מפורשות כי על עובדי השירות המשפטי חל איסור להשתתף בהפגנה בעלת “אופי מדיני”, וכי ההפגנות נגד תכנית הממשלה הינן הפגנות בעלות “אופי מדיני”.
במסגרת הערעור, דן בית הדין הארצי לראשונה בשאלה מהי הפגנה בעלת “אופי מדיני” כמשמעותה בחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי”ט- 1959 ומהם גבולות חופש הביטוי של עובדי המדינה בכלל ועובדי השירות המשפטי בפרט.
המערערים טענו, כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה אינן בעלות “אופי מדיני”, שכן הן נוגעות לשמירה על שלטון החוק והדמוקרטיה.
המדינה טענה מאידך, כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה בעלות “אופי מדיני” מובהק ומשכך יש לדחות את הערעור.
בפסק הדין, הבהיר בית הדין הארצי כי: “בשונה מקביעת בית הדין האזורי, ההחלטה שלא לאפשר לעו”ד כהן להשתתף בהפגנה אינה מהווה החלטה מנהלית, כי אם החלטה של המדינה בכובעה כמעסיקה.
בית הדין הארצי הטעים כי השאלה העומדת בפניו היא שאלה פרשנית וכי במסגרת פסק הדין יבחן האם המדינה, כמעסיקה, העניקה פרשנות נכונה להוראות החוק והתקשי”ר כאשר אסרה על עו”ד כהן להשתתף בהפגנות.
באשר לעקרונות המנחים בבחינת השאלה הפרשנית שעמדה לפניו, הדגיש בית הדין הארצי כי “הזכות לחופש ביטוי היא זכות-על בשיטתנו” וכי “ההגנה על חופש הביטוי נובעת מן ההכרה בחשיבותה של הבעת דעה להגשמתו העצמית של האדם“.
בית הדין הארצי הוסיף כי: “לחופש הביטוי הפוליטי בפרט, תינתן הגנה רחבה ביותר, וזאת מן הטעם שהוא מהווה תנאי הכרחי לקיומו של ההליך הדמוקרטי”.
עם זאת, ציין בית הדין הארצי כי הזכות לחופש הביטוי אינה מוחלטת ויהיו פעמים בהן היא תיסוג מפני זכויות יסוד אחרות ואינטרסים חברתיים מוגנים. בהקשר זה, צוינו המבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, לפיהם חופש הביטוי יוגבל כאשר הפגיעה הצפויה לאינטרס או לזכות המתנגשים בו תהא “קשה וממשית” והסתברותה ברמה של “ודאות קרובה”.
בית הדין הארצי התייחס לזכות לחופש הביטוי במסגרת יחסי עבודה וערך הבחנה בין היקף הזכות של עובדי המגזר הציבורי, לעומת עובדי המגזר הפרטי.
בתוך כך, סקר בית הדין הארצי את המגבלות החלות על חופש הביטוי של עובדי המדינה מכוח חוק הסיוג והתקשי”ר ובחן את תכליתו של החוק, בקבעו כי: “תכליתו של חוק הסיוג היא לשמור על ממלכתיות השירות הציבורי כשירות ניטרלי ואובייקטיבי, הפועל לטובת כלל האזרחים בשקיפות ובמקצועיות”.
אשר למעמדם של עובדי השירות המשפטי קבע בית הדין הארצי כי האיסור על השתתפותם בהפגנה בעלת “אופי מדיני” איננו מסויג, וכי מדובר באיסור החל על כלל עובדי השירות המשפטי, “ללא קשר לבכירותם, לדרגתם ולסמכותם”.
בית הדין הארצי הטעים כי השירות המשפטי בשירות המדינה הינו: “חלק ממערכת אכיפת החוק. ככזה, עליו להיות נטול פניות ואסור שיהא מזוהה עם עמדה פוליטית כזו או אחרת.
האיסור הגורף החל על עובדי השירות המשפטי נועד לבצר את מעמדו של השירות המשפטי כאחד מעמודי התווך של שלטון החוק בישראל ולשמר את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.
על עובדי השירות המשפטי להיות “עיוורים” לשיקולים פוליטיים או סקטוריאליים. תפקידם הוא לשרת את האינטרס של הציבור בכללותו.
על כן, השתתפותו של עובד השירות המשפטי בהפגנה בעלת אופי מדיני מהווה גילוי דעת ומעידה על השתייכות פוליטית.
משמעה, הלכה למעשה, הוא כי העובד אינו נטול פניות בבואו לייצג את האינטרס הציבורי הרחב”.
בשאלה האם ההפגנות נגד תכנית הממשלה נכנסות בגדר המונח “אופי מדיני”, קבע בית הדין הארצי כי: “לא ניתן לומר שההפגנות נגד תכנית הממשלה אינן בעלות “אופי מדיני”, שכן הפגנות אלה נובעות ממחלוקת פוליטית הנוגעת לשינויי חקיקה שמקדמת הממשלה”.
משכך, בצדק קבע בית הדין האזורי כי “מחאת ההמונים היא בעלת גוון מדיני פוליטי” וכי: “העניינים אותם מבקשות ההפגנות לקדם, או חלקם, הם עניינים בעלי אופי מדיני מובהק, שכן מעורבים בהם אינהרנטית נושאים המצויים במחלוקת פוליטית”.
ביחס לעו”ד כהן קבע בית הדין הארצי כי, לאור תכליתו של חוק הסיוג, האיסור הגורף שהוא מטיל על עובדי השירות המשפטי להשתתף בהפגנות בעלות “אופי מדיני” והיותן של ההפגנות נגד תכנית הממשלה בעלות “אופי מדיני”, לא נפל פגם בהחלטת בית הדין האזורי שלא להתיר לו להשתתף בהפגנות.
בית הדין הארצי הוסיף כי עו”ד כהן, המועסק כמעט שלושה עשורים כפרקליט, מזוהה עם הפרקליטות וכי השתתפותו בהפגנות וציינו: “עלולה לפגוע, בוודאות קרובה, במראית העין הניטרלית של השירות המשפטי.
האמור נכון גם ביחס לעצם השתתפותם של עובדי השירות המשפטי בהפגנות, אפילו באופן אנונימי”.
