מנגד טענו במסעדה כי, המארחת מילאה תפקידה ושוחחה עם מבוגר אותו התקשתה לשמוע ואילו האישה, כאשר לטענת המסעדה האישה הייתה חסרת סבלנות ובחרה להמשיך בדרכה.
עוד ציינו במסעדה: “גג המסעדה נמצא בסכנת קריסה ולכן לא הושבו לקוחות במרפסת המסעדה”, טענה זו שלשרת אנשים במסעדה עם סכנת קריסה של הגג, גם אם הסכנת קריסה נמצאת במרפסת, מדאיגה.
אבל טענה זו נמצאה כלא נכונה לטענת בית המשפט, כאשר נכתב בפסק הדין: “עיון בתרשים המסעדה מעלה כי הושבו אנשים בחלק האחורי של המסעדה וזאת בניגוד לטענה כי המקום היה סגור לצורך אירוח מסיבות בטיחות”.
עדות נציגת הנתבעת כי, “אף אחד לא יושב שם”, אינו אמת ונסתר על ידי התרשים באפליקציה ויתרה מכך, במכתב המהנדס מתאריך 14.12.22, סיום התכתבות עם המסגר הינה מתאריך 16.1.23, כאשר האירוע עם התובעת היה בתאריך 23.2.
בפסק הדין ציין הרשם: “קרי מעל חודש לאחר מיכן ולא ברור מדוע הועלתה טענה כי המקום סגור מבחינה בטיחותית, כאשר עיון בתרשים ההושבה העלה כי הושבו אנשים במרפסת בזמן בו התובעת הגיעה למסעדה ודוק”.
המארחת בכניסה לא הובאה לעדות על מנת שתסביר את מעשיה ומדוע לא הייתה פנויה לתובעת והאם התעמקות בשיחה בנייד נבעה ממדיניות מכוונת ואי הבאת העדה פועלת לרעת הנתבעת”.
הרשם ציין בפסק הדין כי, עדות התובעת אמינה, אותנטית וכפי שציינה: “המארחת הייתה עסוקה בשיחת טלפון ורק סימנה לי בידה שאין מקום, כששוב התבוננתי בה במבט שואל, היא הנידה שוב את ראשה והניפה אצבע שאין מקום”.
פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה לא משאיר ספק על מהות האירוע והמניע, זאת כפי שמציין הרשם בפסק הדין: “לא תמיד הסלקציה נעשית מטעמי העדפות והשקפה בלתי שוויונית אלא משיקולים כלכליים, על מנת להאדיר את יוקרת המקום והביקוש אליו.
בעלי המקום בוחרים להכניס קהל “יפה” הקולע לטעמם של באי המסעדה וקהל היעד.
המארחת תעדיף במבטה הבוחן את גבוהי הקומה והתואר, את בהירי העור והשיער, את צרי המותן ובעלי הגבחת והמשקפיים המעוגלים.
כאז כן עתה, “ישראל השנייה” מופלת לרעה על ידי בעלי ההון “ישראל הראשונה”.
המארחת, שלא הובאה לעדות מסננת לקוחה שאינה קולעת לטעמו של קהל היעד בעיקר בגלל חזותה החיצונית”.
עוד ציין הרשם בפסק הדין: “התובעת בתמימותה לא ייחסה למסעדה את הסיבה בגינה סולקה מפתח המסעדה אולם תפקידו של בית המשפט במיוחד שעסקינן בתביעה קטנה להאיר את השמש על התנהלות חשוכה של הנתבעת היותה של התובעת אישה מזרחית כהת עור הביאה לדברים ודוק.
מכל האמור הריני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום בסך 10,000 שקלים וכן הוצאות בסך 1,000 שקלים”.
מתוך החלטת בית המשפט:
מרשת מסעדות רפאלו נמסר לחדשות NWS: “רשת רפאלו פועלת למעלה מ- 20 שנה בתחום המסעדנות וחרטה על דגלה לספק שרות וחווית לקוח מהשורה הראשונה ומעולם לא נטענו נגדה טענות כלשהן.
פסק הדין שגוי לחלוטין ואנחנו מתכוונים לערער עליו.
ניתן לראות מפסק הדין כי התובעת מעולם לא תבעה בטענה כי הייתה אפליה על רקע גזעני, לא בכתב התביעה ולא בפרוטוקול במהלך הדיון.
חבל לנו שהרשם מוסיף על התביעה מסקנות אישיות פרי דימיונו שלא בצדק אשר לא קרו בפועל ולא נטענו על ידי התובעת.
רשת רפאלו תמשיך לשרת את קהל לקוחותיה בצורה הטובה ביותר ולהעניק להם חווית לקוח מצוינת ללא הבדל דת, גזע ומין”.
