למרות דחיית העתירה של האסיר, בית המשפט השאיר את האפשרות לדון שוב בעתירה בעתיד.
אחוזי הגיוס למילואים חוצה גדרות: אסיר המרצה מאסר לתקופה של 12 חודשים, מבקש בעתירה לאשר לו חופשה כדי שיוכל להצטרף ליחידת המילואים שלו ולקחת חלק בלחימה בעזה.
בהחלטה קודמת הבהיר בית המשפט כי על העותר להבהיר, בין היתר, הגם הגיש בקשה ברוח האמור לגורם הפיקודי בשב”ס ואת תשובת הגורם המוסמך, בטרם פניה לבית המשפט.
עוד הובהר כי בכל מקרה, ואם יידרש דיון בעתירה, תתבקש גם תגובת צה”ל לבקשה, זאת מאחר ולא ברור האם הצבא מוכן לשלב במסגרתו אסיר בחופשה.
מפסק הדין בבית המשפט המחוזי בחיפה עולה כי, מהודעתו של האסיר עלה כי לא נעשה על ידו כל הליך מנהלי של פניה ליציאה לחופשה ולדבריו לא נעשתה פניה לכל גורם אחר בשב”ס מאחר ושב”ס לא יכול לדון ולאשר חופשה בלא שנקבע מועד חזרה מהחופשה.
בפסק הדין ציין השופט כי, לא ניתן לדון בעתירה כפי שהוגשה והאסיר מחויב להגיש בקשה מסודרת לגורם המוסמך בשב”ס שיבחן את בקשתו ורק לאחר קבלת החלטה של הגורם המוסמך בשב”ס ניתן יהיה לפנות, ככל שיידרש, בבקשה לבית המשפט.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, הנשיא השופט רון שפירא: “אשר על כן, ומבלי שאביע עמדה כל שהיא בנוגע לבקשה, ובטרם נשמעה עמדת שב”ס וכן עמדת צה”ל, שבמקרה זה תהיה חיונית, אני מורה על דחיית העתירה על הסף עקב אי מיצוי ההלי המנהלי.
ככל שהעותר יפנה לגורמים המוסמכים ולאחר החלטתם יסבור כי עתירה מנהלית היא המענה המתאים, יוכל להגיש עתירה חדשה, מתוקנת, המופנית כנגד החלטה. ואולם לעת הזאת העתירה מוקדמת. אני מורה על דחייתה.
בנסיבות אלו לא נזקקתי לדון בסוגיית הסמכות המקומית לדון בעתירה.
יוער כי מתגובת העותר עלה כי הוא מרצה מאסרו בכלא צלמון. מכאן שהסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל, נצרת.
לא מצאתי טעם בהעברת הדיון לבית המשפט שם, כאשר על פניו לא ניתן לדון בעתירה.
אוסיף עוד כי ככל שתוגש עתירה נוספת, מאחר ותהיה זו עתירת המשך להחלטתי בפסק דין זה, ובהעדר התנגדות מטעם מי מהצדדים על בסיס טענת סמכות מקומית, אהיה מוכן לדון בעתירה”.
