בית המשפט העליון הוסיף וקבע בדעת רוב של 8 מתוך 15 שופטים, כי יש להכריז על בטלותו של תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה אשר שלל באופן גורף את הביקורת השיפוטית על סבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים, זאת, בשל הפגיעה החמורה וחסרת התקדים במאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, כך קבעו דעת רב השופטים.
מ”מ יו”ר לשכת עורכי הדין בישראל, עו”ד תמי אולמן, מסרה לחדשות NWS, בעקבות פסק הדין: “בית המשפט פעל נכונה, כאשר פרסם את פסק הדין, לאחר שהטיוטה הודלפה.
אני סבורה שבית המשפט קבע נכונה, כי עילת הסבירות תישאר על כנה.
כך נהגנו בעבר, וכך צריך לנהוג בהמשך.
עילת הסבירות נועדה למנוע החלטות הנובעות משיקולים זרים ופסולים.
אין ספק כי מטרת הפסיקה, היא לאזן ולחזק את שלטון החוק, ומניעת הפגיעה באזרחי המדינה.
אני חושבת שמתן הפסיקה בעת הזו, חשובה ביותר וזאת על מנת לעצור את הרפורמה המשפטית ולשמר את הדמוקרטיה, במקום הראוי לה.
מה שחשוב כעת להמשיך לשמור על אחדות העם, ועל בטחון כולנו”.
מרבית שופטי ההרכב, הנשיאה (בדימ’) חיות, ממלא מקום הנשיא פוגלמן והשופטים עמית, ברק-ארז, ברון (בדימ’), וילנר, גרוסקופף, שטיין, כנפי-שטייניץ, כבוב, כשר ורונן, קבעו כי במקרים חריגים וקיצוניים מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק להכריז על בטלות חוק יסוד שיש בו משום חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת.
בפסק הדין התייחסו השופטים וציינו כי, הכנסת כרשות מכוננת אינה “כל יכולה”, וכי אין בסמכותה, אף לא בחוק יסוד, לשלול או לסתור חזיתית את המאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בשים לב למגבלות אלה ועל מנת שניתן יהיה לאוכפן, סברו מרבית השופטים כי יש להכיר בסמכותו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד.
חלק מן השופטים ביססו מסקנה זו על המבנה החוקתי יוצא הדופן שלנו המתאפיין, בין היתר, בהיעדר כל הליך ייעודי ונפרד לכינון נורמות חוקתיות; על הפרקטיקה הבעייתית של כינון ותיקון חוקי יסוד המעידה על זילות שלהם ועל הפיכתם לכלי משחק בידי הרוב הפוליטי וכן על התפקיד שממלא בית המשפט בהגנה על המפעל החוקתי.
שופטים אחדים הדגישו בהקשר זה את הכרזת העצמאות כבסיס לקיום הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד ואחרים מצאו את עוגן הסמכות בחוק יסוד השפיטה, לפיו הוקנתה לבית המשפט הגבוה לצדק סמכות ליתן סעדים למען הצדק וצווים לכלל רשויות המדינה.
בפסק הדין נקבע בדעת רוב, הנשיאה (בדימ’) חיות, ממלא מקום הנשיא פוגלמן והשופטים עמית, ברק-ארז, ברון (בדימ’), גרוסקופף, כבוב ורונן, כי התיקון העומד במוקד העתירות, תיקון מס’ 3 לחוק-יסוד השפיטה, הינו מקרה קצה שבו חרגה הכנסת מסמכותה המכוננת ומשכך אין מנוס מהכרזה על בטלותו.
הודגש כי מדובר בתיקון שנוסחו החריג והגורף מונע מכלל בתי המשפט לדון ולשמוע טיעונים בעניין סבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים, וזאת ביחס לכל החלטה, לרבות החלטה להימנע מהפעלת סמכות.
דעת הרוב סברה עוד כי פרשנות התיקון אינה מותירה מקום לספק שהוא חל גם על החלטות מופרכות והחלטות בלתי סבירות באופן קיצוני.
כתוצאה מכך, נגרמת פגיעה חסרת תקדים בהיקפה בשניים מהמאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, עקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון החוק.
בהקשר זה צוין כי התיקון מעצים באופן ניכר את הכוח הרב המרוכז ממילא בידי הממשלה ושריה וחוסם את אפשרותו של הפרט לקבל סעד בשורה של מצבים שבהם עשויה להיגרם פגיעה קשה באינטרסים חשובים שלו כתוצאה ממעשי השלטון.
עוד הודגש כי התיקון מוביל לכך שדווקא הגורמים המשמעותיים ביותר ברשות המבצעת פטורים בפועל מחובת הסבירות, הוא מותיר תחומים שלמים בלא ביקורת שיפוטית אפקטיבית; מונע הגנה על אינטרסים ציבוריים כמו טוהר המידות ותקינות המנהל ועלול להביא לשינוי מן היסוד של פני השירות הציבורי במדינה, כמו גם לפגיעה קשה בעצמאות מערכת אכיפת החוק ולניצול לרעה של משאבים שלטוניים לצורך השגת יתרונות פוליטיים בתקופת בחירות.
השופטת י’ וילנר סברה כי יש להעניק לתיקון פרשנות מקיימת ועל כן אין מקום לדון באפשרות ביטולו.
השופטים א’ שטיין וג’ כנפי-שטייניץ סברו כי ניתן וראוי לפרש את התיקון באופן מצמצם ועל כן, אין מקום להתערב בו משום שהוא רחוק מרחק רב מאותם מקרים שבהם ניתן לומר כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת.
בהתאם, סברו השופטים וילנר, שטיין וכנפי-שטייניץ כי יש לפרש את התיקון כך שהוא יחסום רק ביקורת שיפוטית בעילת הסבירות והמתמקדת בבחינת האיזון בין השיקולים השונים בהחלטה השלטונית “סבירות איזונית”.
לשיטתם, התיקון על פי פרשנות זו, עודנו מאפשר התערבות במקרים של החלטות מופרכות, שניתן היה להתערב בהן אף לפני פסק הדין בעניין דפי זהב.
השופט כשר נמנע מלהכריע בשאלה אם ניתן לפרש את התיקון באופן מצמצם כאמור, ועמדתו היא כי חרף פגיעתו של התיקון בהפרדת הרשויות ובשלטון החוק, הוא אינו מגיע לרף הגבוה שמצדיק התערבות בחוק יסוד.
השופטים סולברג ומינץ חלקו על עמדת הרוב בכל הנוגע לסמכות העקרונית של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד, ואף על סמכותו להכריע בשאלה זו, וציינו כי אין מקור סמכות המאפשר לקיים ביקורת כזו.
לגישתם, אף בהתעלם מבעיית סמכותו של בית המשפט, התיקון מצוי מרחק רב מאותה מגבלה צרה שחלה לשיטת שופטי הרוב על סמכותה המכוננת של הכנסת.
השופט אלרון חלק אף הוא על עמדת הרוב וציין כי גם אם היה נכון לאמץ חריג צר שיאפשר התערבות בחוקי היסוד במקרים קיצוניים של פגיעה בזכויות היסוד של הפרט, ממילא הטענות בעניין תיקון מספר 3 אינן בשלות להכרעה שכן טרם נוצקה פרשנות לתיקון וטרם התבררו גבולותיו ומשכך לא ניתן להניח כי השלכותיו תהיינה חמורות כפי שנטען.
שופטי ההרכב: הנשיאה (בדימ’) א’ חיות, ממלא מקום הנשיא ע’ פוגלמן והשופטים י’ עמית, נ’ סולברג, ד’ ברק-ארז, ע’ ברון (בדימ’), ד’ מינץ, י’ אלרון, י’ וילנר, ע’ גרוסקופף, א’ שטיין, ג’ כנפי-שטייניץ, ח’ כבוב, י’ כשר ו-ר’ רונן.
פורום קהלת מביע אכזבה מפסיקת בג”צ מעוררת המחלוקת בשעת מלחמה ומסר: “בג”צ פרסם את פסק הדין הפוסל תיקון לחוק יסוד שאושר בכנסת.
בתגובה לפסק הדין שמתפרסם בימים אלו של מלחמה הביעו בפורום קהלת אכזבה”.
“ישראל מאוחדת”, אמר פרופ’ משה קופל יו”ר פורום קהלת והוסיף: “ישראלים מכל קצוות הקשת הפוליטית, האידיאולוגית והדתית מאוחדים כיום באופן חסר תקדים. כולנו מתאבלים ביחד, אנחנו, ילדינו ואחינו נלחמים כתף אל כתף ואפילו הפוליטיקאים משתדלים להנמיך את הלהבות ולצמצם נקודות מחלוקת.
מצער מאוד לראות שבית המשפט העליון בחר דווקא בשעה זו שהאחדות כה נדרשת להוציא החלטה שרק מלבה מחלוקת”.
התנועה לאיכות השלטון בתגובה על פסק הדין: “מדובר בפסק דין היסטורי.
ממשלה ושרים שביקשו לפטור את עצמם משלטון החוק, התבשרו שיש שופטים בירושלים. שיש דמוקרטיה.
שיש הפרדת רשויות. שהמבצר, כמו שקרא לו ראש הממשלה שעבר מנחם בגין, עדיין עומד על תילו.
בית המשפט העליון קבע היום שהממשלה והעומד בראשה לא יכולים לפעול בחוסר סבירות קיצוני.
זהו יום היסטורי, ניצחון ציבורי אדיר של שוחרי הדמוקרטיה”.
