העצרת בקריית חיים נערכה כחלק מעצרות האחדות הנערכים בימים אלו ברשויות המקומיות למען משפחות החטופים ובקריאה ברורה להחזיר את החטופים והחטופות בהקדם האפשרי.
בעצרת השתתפו בני משפחות של החטופים קית’ סיגל, מתן אנגרסט ועומר נאוטרה וכאמור במעמד ראש העיר חיפה, הד”ר עינת קליש רותם כמו כן מר אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק.
שיר סיגל, ביתם של קית’ ואביבה סיגל, אשר נחטפו מביתם שבכפר עזה ואביבה שבה מן השבי, אך קית’ עדיין מוחזק בשבי חמאס אמרה: “אמא מספרת שביום שנחטפתם אמרת לה שחייבים לברוח. סירבת לתת להם את הקוד לרכב שלך וניסית בראשך לחשוב על דרכים להתחמק ומספרת שלמרות הכאב, שנלקחת פצוע עם צלעות שבורות, למרות האיומים והעינויים הצלחת לחייך והאמנת בכל ליבך שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.
אני כבר מדמיינת שאתה חוזר את המקלחת הראשונה, את הלילה הראשון שבו לא נוכל להירדם כי רק נרצה להמשיך לדבר איתך ולחבק אותך בלי סוף.
אני רואה את החיים חוזרים למסלולם.
אני רוצה שתדע שכל עם ישראל מחכה שתחזור, כולנו עושים הכל כדי שתוכל להיות שוב אדם חופשי ומאושר בארצך.
אני רוצה שתדע שאנחנו חזקים ושאנחנו לא ננוח עד שתהיה כאן איתנו.
אני רוצה לבקש מכל מי שנמצא כאן בקבוצות, האנשים המדהימים של הארץ הזו, תזיזו, תצעקו, תפעלו ותניעו עד אחרון החטופים.
הם מחכים לנו וסומכים עלינו שלא ננוח ולא נרפה עד שהם יהיו כאן איתנו בחיים, זאת החובה המוסרית של כולנו לדרוש שהם יהיו כאן, בכל מחיר.
כל דקה שעוברת שהחטופים לא דורכים כאן על אדמת ישראל היא אובדן שאנו חווים כמדינה, כעם.
לעולם לא נהיה שלמים כל עוד הם שם.
לסיום אני רק רוצה לומר תודה, שבזכותכם יש לי את הכוח להמשיך להילחם כדי שאבא שלי יחזור ובזכותכם אמא שלי מרגישה שיש לה מדינה חזקה ותקווה להאמין שאבא שלי יחזור ונוכל לייצר עתיד טוב יותר.
תודה שאתם נלחמים כמונו למציאות טובה יותר, לתחושת ביטחון ואמון. פשוט תודה”.
עדי אנגרסט, אחותו של מתן אנגרסט המוחזק בשבי החמאס: “לפני חודש חגגתי 18 ויחד איתי באותו יום חגג אח שלי הגדול יום הולדת 21 אבל אח שלי חטוף.
שלושה חודשים עברו. שלושה חודשים שאני כל כך רחוקה מאח שלי, אבל הכי קרובה בעולם.
אני מרגישה אותו פה איתי, אני יודעת מה הוא רוצה להגיד לי ״עדי תשמרי על המשפחה חזקה, אני אחזור״
אבל מי יחזק פה אותי?
חטוף זה הרבה יותר מסתם תמונה. כל חטוף זה חיים שלמים, זה משפחות שלמות שמחכות לו, שיום אחד הוא נעלם.
זה בן אדם שיושב כרגע בכלוב סגור והדקות עוברות לו מול העיניים וככל שהן עוברות הוא מאבד תקווה.
כל יום שם הוא גיהנום, אח שלי מוחזק בידי ארגון טרור ללא תנאים. מי מבטיח לי שלא מתעללים בו שם? מי מבטיח לי שהוא אוכל, שהוא שותה?
94 ימים שאנחנו חיים פה באור בזמן שהם בחושך. אבל האור הזה זה החושך הכי גדול שלנו.
חמאס מפחדים מהמילה ״נכנענו״. הם לא יכענו. גם אנחנו לא נגיד את המילה הזו. לא נכנע, אבל להחזיר את החטופים זה לא להיכנע, זה האור היחיד שיצא לנו מהמלחמה הזו.
אני לא מבקשת הרבה רק שיחזור.
ומפה אני מבקשת מכם. זה לא עוד הפגנה על ימין או שמאל. זה בכלל לא הפגנה, זו עצרת על חיי אדם.
תבואו לזעוק כל שבת בערב בתל אביב להשבת כל החטופים! אני רוצה את אח שלי חי. אני רוצה את כל החטופים חיים, ועכשיו”.
אסנת גץ, דודתו של עומר נאוטרה המוחזק בשבי חמאס: “בערב שישי, לפני השבת השחורה, עומר דיבר עם הוריו, כפי שנהג לעשות מדי שישי.
הוא עדכן כי אחרי חודש קשה, הורידו את הכוננות והוא וחבריו מחכים לשבת שקטה, זאת אחרי חודש של שמירות וכוננות גבוהה על הגבול. אך כולנו יודעים איך הסתיימה השבת הזו.
בבוקר שלמחרת עולמו השתנה. עולמי השתנה. העולם של כולנו השתנה.
החיים של אורנה ורונן הוריו התהפכו. הם החליטו החלטה מודעת שהיות והם אמריקאיים, הנוכחות שלהם בארה״ב, חשובה יותר מהנוכחות כאן. ועל כן הם פועלים מול גורמי ממשל ונואמים מעל הבמות הגדולות ורונן אף חזר ממש בימים אלו מפגישות עם מנהיגי קטאר.
עדויות החטופים ששבו, כפי שנחשף לאחרונה, מעידות על פגיעות מיניות, אלימות, הרעבה, השפלה, ועוד, עדויות המחדדות את העובדה כי הזמן הולך ואוזל וכל רגע שהחטופים עדיין שם, מעמיד אותם בסכנת חיים מיידית.
אנו מודים לעם ישראל על החיבוק והתמיכה. בלעדיכם לא היינו מצליחים להביא לשחרורם של אלה שחזרו אלינו.
אנו מודים לחיילים האמיצים שנלחמים ברגע זה וליבנו דואב עם כל משפחות הנופלים, גיבורי עם ישראל.
החזרת החטופים חייבת להיות בראש סדר העדיפויות הלאומי. אין לנו זמן לבזבז.
כרגע קיים קיפאון במו״מ, אבל חייבים לצאת מהקיפאון, הזמן של יקירנו הולך ואוזל.
ביום רביעי 10.1, יצאו המשפחות למסע של 100 ק״מ מגבול עזה ועד לכיכר החטופים בתל אביב.
המסע יסתיים ביום שבת בעצרת המאה. שתימשך במשך יממה שלמה, אנו זקוקים לכם איתנים איתנו בקריאה להשבת כל החטופים, עד האחרון שבהם, הביתה, עכשיו”.
ד”ר עינת קליש רותם, ראש עיריית חיפה: “אנחנו מחכים לכל החטופים, כולם.
“להיות עם חופשי בארצינו”, שורה שיצאה מהפה שלנו עשרות ומאות פעמים כששרנו בגאווה את המנון התקווה.
מילים שנתנו תוקף כל פעם מחדש לברית שבינינו לבין מדינת ישראל. מדינה שערבה לכלל חלקיה, כך הנחנו.
המשפט הזה כבר אינו מובן מאליו כשכבר 94 יום, ו136 חטופים נמקים בנקודות עלומות בעזה.
מעל 130 נשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות שנשלל מהם החופש בברוטאליות בלתי נתפסת.
הם שנולדו להיות חופשיים בארצם, כעת משוללי חופש בארץ אויב. מדינה שהמנון של תקווה שגור בי אזרחיה ומהווה את הבסיס הערכי לקיומה, מחוייבת לשמור על חופש תושביה כנקודת מוצא שיאן עלילה עוררין.
ההמנון של מדינת ישראל נכתב בימים אלו מחדש ויתקף או יפר את ההסכם של מדינת ישראל לתושביה.
אי השבת החטופים תיהיה הפרה יסודית של הברית.
עוד לא אבדה תקוותינו”.
