כאמור, מדי שבוע מתקיימת צעדה והפגנה במרכז חורב בחיפה, כאשר הערב (מוצאי שבת) על פי הערכות היו כמה מאות מפגינים והצומת בחורב לא נחסמה.
בין הנואמים על בימת ההפגנה עלה האלוף במיל’, יאיר גולן, שזכור גם כי ביום הה-7/10 פעל בגבורה ביישובי העוטף וחילץ אנשים תחת התופת של מחבלי החמאס בגבורה.
עם זאת, יאיר גולן, לא חוסך במילים, גם הפעם וגם לנוכח העובדה שבכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה, שנעלמה כמעט לחלוטין מהנוף הפוליטי בישראל.
בנאומו בחיפה, יאיר גולן מותח ביקורת חריפה על המחנה הממלכתי ועל הצטרפותם לממשלה בעת המלחמה.
כמו כן, נאומו החריף והתקיף וקריאה לצור על הממשלה, נשמע חריף מדיי אולי והאם מתאים דווקא להיאמר בעת מלחמה?
עיקרי הדברים שאמר הערב (מוצאי שבת) האלוף במיל’ יאיר גולן, בהפגנה בחיפה: “בטיול הבוקר, פגשתי אב שכול שאיבד את בנו, חברו של בני הצעיר, על גבול הצפון בראשית המלחמה.
הוא ביקש ממני דבר פשוט: “עשה שהקורבן שלי לא יהיה לשווא, תדאג לכך שמות בני לא יהיה סתמי ומיותר, תוודא שמתוך השכול האישי שלי תצמח מדינה טובה יותר”.
הבטחתי לו שכך אעשה, נדמה לי שכולנו מבטיחים, שכך נעשה, אני בטוח שכולנו רוצים, שכך יהיה וכדי שכך יהיה, אנחנו חייבים להפיל את ממשלת ההרס שמושלת בנו כיום.
ממשלה, שכישרונה הגדול מתבטא בהימלטות מאחריות, עליבות ניהולית, אדישות לחיי אדם, פחד מהכרעה, חובבנות, שחיתות, ציניות, והפיכת כל תחום מחיינו לעבד, עבד לקיום שלטונה.
אין יותר ביטחון לאומי, אין יותר אינטרסים לאומיים, אין יותר טובת הציבור, ואין יותר כספי הציבור.
אנחנו זועקים בהפגנות, “בושה”, אבל, חברות וחברים, הבושה אבדה, וכל שנותר לנו הוא מאבק נחוש, קשה, מר, ובסופו, ללא כל צל של ספק, אנחנו ננצח.
עלינו, כולנו, לחוש זעם, זעם קדוש, זעם עמוק, זעם חסר מנוח. עם הזעם הזה אנחנו נפיל את הממשלה ונביא לבחירות חדשות.
נבנה יחדיו את “אם כל המחאות”.
עלינו לצאת לרחובות, באלפים וברבבות כל יום, כל היום, עלינו לצור על הכנסת ועל קריית הממשלה, לעמוד בצמתים, למלא את הרחובות ולשתק את יכולתה של ממשלת האסון למשול.
עלינו להביא את נתניהו עצמו, למסקנה הבלתי נמנעת, שפיזור הכנסת וקביעת מועד מהיר לבחירות, הוא המוצא היחיד העומד בפניו.
שנית, עלינו לבנות אלטרנטיבה אמיתית, אלטרנטיבה של ביטחון ותקווה.
חברות וחברים, למרבה התמיהה והזוועה, בחלוף חמישה חודשים ויותר מפרוץ המלחמה, מי שהיו, מי שנבחרו, ומי שהבטיחו להיות אופוזיציה, ומי שהתחייבו להוביל את ישראל בדרך השפיות והממלכתיות, ומי שהיו אמורים להיות בשר מבשרה של המחאה העממית, מסתמנים כמבצרי שלטון נתניהו וממשלתו חסרת האחריות.
שותפים מלאים לתקיעות ביטחונית, אסון כלכלי, שחיתות ציבורית, וחידלון מדיני. לכל השדים והרוחות, מה אתם עוד עושים שם, למה עוד תמשיכו ותתנו יד, צאו מהממשלה הזו עכשיו, ותעשו את מה שבאמת ממלכתי, שפוי, נדרש ונכון, תיאבקו.
כאן מחיפה, עיר העמלים ושותפות העמים, רואים היטב את ההסלמה בגבול הצפון.
אבוי לעליבות ואבוי לבושה.
ישראל בנתה רצועת ביטחון בתוך שטחה.
תועמלני המחנה הלאומני, שרוממות מילותיהם המתלהמות ריקה מתוכן, ויכולת הלחימה שלהם כלל לא קיימת, הביאו את ישראל לתקיעות מדינית-אסטרטגית בלתי נסבלת.
בהעדר מטרות לחימה מציאותיות, ללא הגדרה של מצבי סיום רצויים, וכשהאינטרס הלאומי היחיד הוא שרידותו הפוליטית של ראש הממשלה, לא יכול להתחיל תהליך השיקום החיוני למדינה ולחברה”.
