תלמידי קריית החינוך אורט קריית ביאליק העלו מסכת מרגשת של שישה ניצולי שואה מלווים בבני משפחתם, שהתכבדו בהדלקת המשואות לזכר ששת מיליון היהודים שנספו בשואה.
בטקס שולבו ראיונות מצולמים עם ניצולי השואה שחלקו את זיכרונותיהם.
דוקורסקי בחר לספר את סיפורם של שלושה אנשים , לא יהודים, חסידי אומות העולם, שסיכנו לא רק את חייהם אלא גם את חיי משפחותיהם כדי להציל את שכניהם היהודים.
ראש העיר, אלי דוקורסקי, שמתלווה מדי שנה לתלמידי אורט קריית ביאליק במסעם לפולין, פתח את דבריו: “ערב ירד על עירנו קריית ביאליק, הערב הזה ירד לפני שעה קלה, גם על קרקוב, רדומסקו, לובלין, לודז’, טיקוצ’ין, צ’נסטוחובה, כל אותן ערים ועיירות בפולין בהן מבקרים מידי שנה תלמידי קריית החינוך “אורט” קריית ביאליק במסע הזיכרון שלהם בפולין.
הערב הזה שירד פרוס כסוכת אבלים על באבי יאר, פונאר, לופוחובה, מליניב, רומבולה ומאות בורות ירי והריגה נוספים.
סוכת אבלים זו תמשיך להיות פרוסה כפרידה בלתי נתפסת מששת מיליוני אחיותינו ואחינו, גברים נשים וזקנים. ממיליון וחצי ילדינו.
פוטנציאל עצום של חיים, של כישרונות, שהוכחדו לבלי שוב.
אחד משלושתם חי בעיר זקינתוס ביון, היום העיר התאומה של קריית ביאליק.
בעיר באותה תקופה חיו 275 יהודים, עם כניסתם של הנאצים לעיר זימן המפקד הגרמני את ראש העיר, לוקאס קרר וביקש לקבל את רשימת יהודי העיר.
ראש העיר התייעץ עם ראש הכנסייה היוונית האורתודוקסית, כריסוסטומוס דמטריו ויחד החליטו לשרוף את רשימת היהודים ובמקומה רשמו את שמותיהם והגישו לקצין הגרמני: “הינה רשימת היהודים שדרשתם”.
הכומר וראש העיר הזהירו את היהודים כי עליהם להסתתר בהרים, כך למעלה משני שליש מיהודי זקינתוס ניצלו עד לשחרורו של האי.
בשנת 1978 קיבלו הכומר וראש העיר אות חסידי אומות העולם מארגון “יד ושם” ולפני מספר שנים ביקרה בישראל ביתו של ראש העיר שהציל את יהודי זקינתוס, פגשתי אותה ושמעתי מפיה את הסיפור המופלא”.
הסיפור הנוסף שהזכיר דוקורסקי בנאומו היה סיפורו של אנטוני טקלק, שהציל את חייה של ג’ניה צימרמן קופף, שמשפחתה מתגוררת בקריית ביאליק.
ג’ניה בהיותה בת 15, חיה בעיירה טורובין שעם הגעת הנאצים גורשה לגטו, בתושייתה הרבה הצליחה לברוח מהגטו בכך שהעמידה פני מתה, בעיניים בוכיות ראתה כיצד מגרשים את משפחתה למחני השמדה.
אנטק היה השכן הנוצרי הטוב של משפחת קופף, כאשר גניה הסתתרה באסם שלו, אנטק לקח אותה תחת חסותו והסתיר אותה בבור שחפר באסם.
במשך שנתיים דאג לצרכיה ולמחייתה, גניה עלתה לישראל בשנת 1951 והמשיכה להיות בקשר עם אנטק. שנים רבות אחרי שנפטר הוענק לו התואר חסיד אומות העולם.
“לצד רגעי שפל של האנושות התגלו גם נקודות אור, מועטות אך בכל זאת ראוי שישמעו ויוזכרו”, הדגיש ראש העיר.
בטקס יום השואה ששודר בשידור חי באמצעות דף הפייסבוק עבור תושבי העיר שלא יכלו להשתתף בטקס צפו גם חברי משלחת בני נוער מהיידלברג, גרמניה, שהשנה נבצר מהם להגיע לישראל ולהשתתף באירוע עקב משבר הקורונה כפי שזה היה נהוג במשך 12 השנים האחרונות.
הטקס התקיים תחת הנחיות של התו הירוק, כאשר באי הטקס התבקשו להירשם אליו מראש.
