אירוע בשידור חי שהפך לסמל לשאלת ביטחון העיתונאים
יום הבחירות לכנסת ה-26 היה אמור להיות יום חגיגה לדמוקרטיה הישראלית, אלא שעבור גל טובי, כתבת חדשות 14, ילידת חיפה ותושבת העיר, הפך יום הבחירות לחוויה קשה ומטלטלת.
טובי הגיעה לקלפי בשכונת דניה בחיפה כדי לבצע את עבודתה העיתונאית ולדווח על המתרחש ביום הבחירות ובמהלך שידור חי ניגש אליה אדם, החל להתעמת עמה, לצעוק לעברה ולהטריד אותה, לדבריה, בשל המיקרופון המזוהה עם ערוץ 14 שהחזיקה בידה.
בתיעוד האירוע נראה האדם מתקרב לכתבת ומתערב במהלך השידור, לרבות הזזת ציוד הצילום. האירוע הסלים לעימות מילולי, שבסופו נראתה טובי נסערת ופורצת בבכי.
התמונות הקשות עוררו תגובות וגינויים מצד פוליטיקאים ועיתונאים, ובהם השר יריב לוין, חברת הכנסת טלי גוטליב, וכן עיתונאים מערוצים מתחרים, בהם שרון קנובליך ואלמוג בוקר מחדשות 12, אלא שמעבר לגינויים, האירוע מעלה שאלות הנוגעות לתפקודה של משטרת חיפה, למהירות התגובה לאירועים מסוג זה וליכולתה להגן על אנשי תקשורת המבצעים את עבודתם במרחב הציבורי.
היכן הייתה המשטרה בזמן האירוע?
אחת השאלות המרכזיות העולות בעקבות המקרה נוגעת לנוכחות המשטרתית באזור הקלפיות.
ביום בחירות, שבו מתקיימת פעילות ציבורית ופוליטית רגישה, מצופה ממשטרת ישראל להיערך גם לאפשרות של עימותים, הפרות סדר ופגיעה באזרחים ובאנשי תקשורת.
במקרה שאירע בשכונת דניה, לא נראתה בתיעוד נוכחות משטרתית שמנעה את העימות או התערבה במהלכו ועל פי תגובת המשטרה, שוטרים הגיעו למקום, אולם בשלב זה המעורבים כבר לא נכחו בזירה.
מנגד, על פי המידע שנמסר לחדשות NWS, טובי שהתה באזור גם לאחר סיום השידור והאירוע, ולא מדובר היה בעזיבה מיידית של המקום.
הפער בין הדברים מעורר שאלה באשר לזמן התגובה המשטרתי ולנסיבות שבהן לא אותרו המעורבים.
האם נשלחה ניידת מיד עם קבלת הדיווח? כמה זמן חלף עד להגעת השוטרים? האם הייתה ניידת בקרבת הקלפי? ומדוע לא התאפשר טיפול באירוע בזמן אמת? ואלו שאלות שראוי כי משטרת חיפה תספק עליהן תשובות ברורות.
הכול מצולם ומתועד, האם המשטרה חייבת להמתין לתלונה?
כאן עולה הסוגיה המשמעותית ביותר בפרשה ובניגוד לאירועים שבהם המשטרה נדרשת לאתר עדים או לשחזר את נסיבות המקרה, האירוע בדניה תועד בשידור חי, והסרטון הופץ בהמשך ברשתות החברתיות.
זהותו החזותית של האדם המעורב נראית בתיעוד, וכך גם התנהלותו כלפי הכתבת וציוד הצילום.
למרות זאת, בתגובה שנמסרה לחדשות NWS בחרה המשטרה להדגיש כי לא בוצעה תקיפה פיזית וכי הכתבת טרם הגישה תלונה, אלא שהשאלה העקרונית רחבה בהרבה.
האם כאשר מתפרסם תיעוד של התנהגות מאיימת לכאורה כלפי עיתונאית במהלך עבודתה, המשטרה אינה נדרשת לפחות לבחון באופן יזום אם נעברה עבירה פלילית?
חשוב להבהיר כי החוק הישראלי אינו מגביל בהכרח את עבירת התקיפה למכה או לחבלה גופנית. סעיף 378 לחוק העונשין מתייחס, בין היתר, להפעלת כוח על גופו של אדם, במישרין או בעקיפין, ללא הסכמתו ובנסיבות הקבועות בחוק ועם זאת, לא כל עימות מילולי, צעקה או הזזה של ציוד מהווים בהכרח עבירת תקיפה. השאלה אם בוצעה עבירה פלילית תלויה בנסיבות המדויקות ובבחינת הראיות.
דווקא משום כך, מתחדדת השאלה מדוע לא דווח על פעולת בירור יזומה בעקבות התיעוד הפומבי.
הגשת תלונה יכולה לסייע לחקירה, אך ככלל אינה תנאי הכרחי לפתיחת חקירה כאשר נודע למשטרה על חשד לביצוע עבירה.
המקרה מעורר גם שאלה רגישה נוספת: האם כל אנשי התקשורת זוכים לאותה רמת הגנה מצד רשויות האכיפה?, כאשר עיתונאי מותקף או מאוים בשל עבודתו, אין זה משנה באיזה ערוץ הוא מועסק, מהי עמדתו הפוליטית או מהן דעותיו האישיות.
עיתונאי חדשות 14, חדשות 12, חדשות 13, כאן 11 או כל גוף תקשורת אחר זכאי לבצע את עבודתו ללא איומים, הטרדות או ניסיונות להשתיקו.
במקרים שונים של הפרות סדר ואירועים מתועדים, המשטרה פועלת גם באופן יזום, ללא תלונה מוקדמת של הנפגע.
מכאן עולה השאלה מדוע במקרה הנוכחי לא נמסר על פעולות חקירה יזומות, אף שהתיעוד היה זמין לציבור.
אין בעצם הטיפול באירוע זה כדי להוכיח אכיפה בררנית, המחייבת בחינה והשוואה של מקרים דומים. אולם בהחלט יש מקום לדרוש מהמשטרה להסביר מהם הקריטריונים להפעלת סמכויותיה במקרים של פגיעה לכאורה בעיתונאים.
גל טובי לחדשות NWS: "פחדתי ולא רציתי שהמצב יתדרדר"
בשיחה עם חדשות NWS התייחסה טובי לאירוע הקשה ולתחושות שליוו אותה בעקבותיו.
גל טובי, כתבת חדשות 14, מסרה לחדשות NWS: "אמנם לא הותקפתי פיזית וטרם הגשתי תלונה, אך עבורי זו הייתה הטרדה קשה לכל דבר ועניין.
בסך הכל הגעתי לעשות את עבודתי בשקט, מבלי להפריע לאיש ואני עדיין מעכלת את מה שקרה.
בחרתי ללכת מהמקום מאחר ופחדתי ולא רציתי שהמצב עוד יותר יתדרדר.
לא מאחלת לאף אחד לעבור חוויה כזו".
דבריה של טובי ממחישים את ההשלכות האפשריות של אירוע מסוג זה, גם כאשר לא נגרמת פגיעה גופנית.
עיתונאית שהגיעה לבצע את עבודתה נאלצה, לדבריה, לעזוב את המקום מחשש שהעימות יסלים.
האם זו המציאות שאנשי תקשורת צריכים לקבל בישראל?
תגובת משטרת ישראל: "לא בוצעה תקיפה פיזית וטרם הוגשה תלונה"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לפניית חדשות NWS: "מבדיקת נסיבות האירוע עולה כי לא בוצעה תקיפה פיזית וטרם הוגשה תלונה במשטרה.
עם הגעת השוטרים למקום, המעורבים באירוע לא נכחו בזירה, על כן לא עוכב או נעצר חשוד.
הכתבת התבקשה להגיש תלונה במשטרה, אולם עד כה לא עשתה כן.
ככל שנפגעה מעבירה פלילית, היא מוזמנת להגיש תלונה, אשר תיבחן בהתאם לנסיבות המקרה".
האחריות להגנה על עיתונאים אינה יכולה להסתכם בהמתנה לתלונה
תגובת המשטרה מספקת הסבר לכך שלא עוכב או נעצר אדם בזירה, אולם אינה מבהירה אם נבדק התיעוד שהופץ, אם נעשה ניסיון לזהות את האדם המעורב או אם נבחנה האפשרות לפתוח בחקירה ביוזמת המשטרה.
היעדר תלונה אינו בהכרח שולל סמכות לפעול, כפי שגם היעדר תקיפה פיזית אינו שולל מראש אפשרות לקיומן של עבירות אחרות.
מצד שני, אין בעצם פרסום הסרטון כדי לקבוע כי בוצעה עבירה, והמשטרה נדרשת לבחון את מכלול הנסיבות לפני נקיטת צעדים נגד אדם ובמקרה הזה, הביקורת אינה מתמקדת בדרישה למעצר אוטומטי, אלא בדרישה לבירור מקצועי, מהיר ושקוף.
לציבור מגיע לדעת אם נבחן התיעוד, אילו פעולות נעשו ומהם השיקולים שהנחו את המשטרה.
ההגנה על חופש העיתונות אינה עניין פוליטי ואינה פריבילגיה השמורה לערוץ כזה או אחר. מדובר באחד התנאים הבסיסיים לקיומה של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית.
ובסופו של דבר, השאלה שנותרת פתוחה היא פשוטה: כאשר עיתונאית נאלצת להפסיק את עבודתה ולעזוב מקום ציבורי מחשש להסלמה, והאירוע כולו מתועד בשידור חי – האם תגובה המפנה אותה להגשת תלונה היא מענה משטרתי מספק?
במשטרת חיפה צריכים לספק תשובה לשאלה הזו, לא רק לגל טובי, אלא לכל עיתונאי ולכל אזרח המצפה להגנה ולשירותי אכיפה שוויוניים.
