התאריך 7.10 תפס אותי באמצע הטיול הגדול, טסתי בחודש אוגוסט, תכננתי לטייל שנה בדרום אמריקה להקיף את היבשת, כשהתחילה המלחמה הייתי בפנמה, עבדתי שם על החוף בתור מורת גלישה.
חזרתי לארץ הכי מהר שיכולתי ובגלל שעד אז לא הייתי במילואים, דיברתי ישירות עם המפקד שלי מהסדיר שימשוך אותי לשם ברגע שאני מגיעה.
אחרי תקופה רידדו את היחידה שלי ובעיני לא יכול לקרות מצב שיש מלחמה במדינה ואני לא חלק מהמאמץ, אז חיפשתי דרך להישאר ומשכו אותי לתפקיד באוגדה 98.
אנחנו יושבים בקרון יחד עם המנל”ח, קצין האג”ם ושגרירים נוספים של מכלולים אחרים ואנחנו אחראים על הקשר בין החטיבות לאוגדה ומוודאים שהכל מתנהל כשורה.
אנחנו מעבירים הלאה פקודות מבצעיות, עוקבים אחריי הפעילות של החטיבה תוך כדי שהיא מתרחשת, מבקשים עדכונים ותמונות מצב ומעבירים דרישות שעלו מהחטיבה, מעדכנים בפעילות השוטפת, אנחנו אפילו עוקבים אחריי התקפות ופעילויות נוספות תוך כדי שהן מתרחשות.
במקרי קיצון של היתקלויות או צורך בפינוי מיידי אנחנו מכירים את האירוע בשנייה הראשונה ומנסים לקצר זמני פעולה, בין אם זה להזעיק פינוי מהיר יותר, הסטת זיק וכל מיני פעולות נוספות וכלים נגישים שיש לנו כאוגדה.
האירוע הכי חשוב ומשמעותי שחוויתי בשירות היה השבת החטופים ולואיס, אמנם זו לא הייתה משמרת שלי אבל זה הדגיש כמה חשוב מה שאנחנו עושים וראינו איך פתאום פעילות ופקודות שאנחנו רואים מאחורי הקלעים מתממשות לידי מציאות.
המלחמה תפסה אותי בהפתעה, 180 מעלות איך שציפיתי שיראו החודשים האלו בחיים שלי.
