נשים כותבות: מי צריך יום האישה, מחשבות בכל רם לכבוד 8 במרץ

8 במרץ זה יום מיוחד מאוד עבורי, למעשה, עבור כל מי שמדברת באותו מבטא כמוני. אז נכון, דרך המלים הכתובות אי אפשר לשמוע מבטא, אבל דרך ההתרגשות מהחג הזה, דווקא כן.

נולדתי במדינה שכבר לא קיימת. קראו למדינה הזאת ברית המועצות.

אז גדלתי בתור ילדה סובייטית טיפוסית, אחת מיני רבים ששללו מהם את הדת, את האלוקים ואת החגים הדתיים על הדרך.

ברור שעם לא יכול בלי חגים, אז המציאו חגים חדשים כמו יום החוקה, יום המהפכה, יום הניצחון, יום הצבא וכו’.

בין החגים החדשים, ברור שעבורי הם לא היו חדשים, זאת המציאות היחידה שהכרתי, כיוון שלתוכה נולדתי, חג אחד קיבל בגדים מרגשים, 8 במרץ, יום האישה הבין לאומי, שהפך עם הזמן ליום האם.

יום מרגש שבו ידענו מגיל צעיר להוקיר את האימהות שלנו, לפנק, להכין מתנות, לחבק ולהלל.

עם השנים החג לבש תלבושת של היום שבו האישה מתפנקת, הגבר ביום הזה אמור להביא פרחים, מתנה ולתפוס את המקום במטבח. ביום הזה הוא המנקה והמבשל.

היום הזה גורם לי לעתים לעשות סוג של חשבון נפש אודות הנשיות שלי.

איזה מין אישה אני?

מה זה אומר להיות אישה?

האם אני צריכה להוכיח את הנשיות שלי? או אולי להוכיח את עצמי מול עולם הגברים?

האם הרצון שלי שיהיה גבר חזק לצידי פוגעת איכשהו בשלמות שלי? במימוש שלי? בהגשמה עצמית שלי?

פעם דאגו הנשים להתנצל על השאיפות שלהן, היום יותר ויותר אפשר למצוא נשים שמסתירות את החולשות כדי שלא יחשדו בהן שוויתרו על זכויותיהן.

אז אני היום לא מרגישה צורך להיות פמיניסטית, כנראה בזכות אותן נשים שלחמו את מלחמה הזאת בעבר.

אני מוקירה להם תודה, בזכותן אני לא צריכה להילחם על זכויותיי.

בזכותן אני יכולה להיות חלשה ליד גבר חזק ולא להרגיש שזה פוגע במעמד שלי או במימוש שלי.

אז הבנתם נכון, אני לא פמיניסטית, אני מאמינה בשוני בין גברים לנשים. אני מאמינה שלכל מין יש טבע אחר, מטרות אחרות ויעוד שקשור להיותנו גבר או אישה.

אני אמא ל-4 ילדים והאימהות שלי הינה חלק בלתי נפרד מנשיות שלי.

אני אישה מאושרת, אוהבת ואהובה על ידי גבר שמעצים אותי יום יום מחדש, נוכחותו בחיי מחזקת אותי ואינני מתביישת בכך. אני מוקירה תודה על כך.

אני אישה עובדת, אני מנחת קבוצות עם ניסיון של 30 שנה בחינוך.
20 שנה, בהנחיית קבוצות.
10 שנים, בפיתוח תכניות.
בהחלט אפשר להגיד שעשיתי קריירה. הצלחתי מאוד בתחומי, הפכתי לאוטוריטה, נהייתי מבוקשת ובעלת שם. ההצלחה שלי  היא גם חלק מהנשיות שלי, היא לא על חשבון.

אני בעלת עסק חדש שהתפתח תוך כדי הטירוף של השנה האחרונה, אקדמיה לבישול אינטואיטיבי בריא.

עסק מהפכני שבא בבת אחד לשחרר את האישה מהמטבח, כי אני מלמדת להכין בדקות ספורות, במקום שעות מייגעות ארוכות, מנות בריאות וטעימות ובאותה מידה, גם להחזיר את האישה למטבח, במקום לקנות אוכל מוכן, להרעיל את הגוף שלה על ידי מזון לא איכותי עם אנרגיות ירודות, פשוט לכבד את עצמה, את הגוף שלה, להיכנס למטבח ולהכין אוכל ראוי.

לקורס הדגל שלי קראתי “והפכה הסינדרלה למלכה”.

למה?

כי אני מאמינה שאפשר להיות מלכה במטבח, אפשר להיכנס למטבח מתוך ערך עצמי, מתוך הכבוד לגוף שלי, מתוך רצון להכין אוכל שיהיה מזון  לנפש ולנשמה ולא רק לגוף.

העסק שלי, גם הוא תוצר של הנשיות שלי. הוא פונה לגברים ונשים כאחד, אך הוא מלא בנשיות מלטפת.

אני מארגנת פסטיבל, vedalife-israel, זהו פסטיבל שמקדם תרבות וודית, VEDA. תרבות שהביאה לנו במתנה יוגה ואיורוודה ואסטרולוגיה ועוד מתנות רבות, זוהי תרבות שבבסיסה פילוסופיה של היוגה. משמעות המילה יוגה בסנסקריט, קשר.

מהו הקשר שאני מחפש בחיי?

אני מחפש קשר בין כל החלקים שלי, בין כל הכובעים שלי, בין היותי נשמה נצחית בגוף זמני של אישה.

אני מודעת למגבלות של הגוף הזה ומודעות מאוד למתנות שהוא מעניק לי, הפסטיבל הזה דורש ממני הרבה פעולות שפחות מחזקות את הנשיות שלי, אך הוא בהחלט החגיגה של הנשיות.

מהי נשיות עבורי?

נשיות היא יכולת ליצור, יכולת לתת חיים, יכולת לרקוד את החיים, תוך הקדשתם לערכים גבוהים שמובילים אותי בדרך, תוך יכולת להסתמך על אחרים ולקבל עזרה מיד שמושטת כלפי.

הנשיות שלי לא מבקשת יום מיוחד כדי לחגוג, היא הופכת כל החיים לחגיגה.

הילדה שבתוכי מתלהבת מהחג הזה בציפייה לפרחים ומתנות, בציפייה לתמונות של בעלי משתגע במטבח. הילדה שבתוכי שמחה לתירוץ לשלוח מתנה לאמא שלה.

האישה שבתוכי שמחה על התירוץ לכתוב בנושא נשיות.

תודה שקראת עד הסוף.

חג שמח.