קניתי קפה, לפני שנה. עלה לי 14 שקלים.
קניתי קפה, לפני יומיים, עלה לי 17 שקלים.
מבחינתי, פה אפשר לסיים את הטור דעה, גם ככה אני באה מהטיקטוק, אין זמן למסרים ארוכים.
בכל זאת, עלייה של 3 שקלים במחירי הקפה, בשנה, זאת עליה שצריך להרעיד איתה את המדינה ובמקום לצאת על הפגנות ימין או שמאל או מרכז, או לא ידוע, צריך לשרוף את הרחובות על יוקר המחיה.
לא ברור לי, האם המשכורת שלנו עלתה גם היא ב-17 אחוזים השנה?
אולי רק של חברי הכנסת. של האזרחים, רחוק מכך.
הבטיחו לנו שיטפלו במחירי הדירות, השכירויות, בתחבורה ציבורית ובסופר, כבר שנים.
שום חוק שקשור ליוקר המחיה לא עבר, כל פתרון לטווח ארוך בנושא של הדיור נפל וזה שיקר פה כבר לא מעניין את התקשורת הישראלית, זה כבר לא סקסי.
אין אוהלים ברוטשילד.
באמת כואב לי, כואב לי על הקשישים שאין להם כסף לתרופות, על ההורים העובדים שמעון לילדים זה מותרות, אבל הכי כואב לי?
על הצעירים, שבלי ירושה מאמא ואבא, כבר לא יקנו דירה במדינת ישראל.
רגע חכו, אני לא אסיים בצורה כל כך פסימית, בכל זאת, כאן זה לא טיקטוק.
אני כן מאמינה שאפשר לשנות- אבל לא בהפגנות, ודוגרי גם לא בצעקות. לאט לאט דרך שולחן מקבלי ההחלטות, עם חוקים משעממים אבל מהפכנים, ירידה לפרטים, ותקציבי עתק לצעירים.
מה למשל?
להקים 4 ערים חדשות בישראל בין גדרה לחדרה, להתחיל לשחרר קרקעות באטרף, בלי המונופול של רשות מקרקעי ישראל ובעיקר?
לסחוט את תקציב המדינה למען הצעירים. יש פתרונות, עכשיו צריך מי שיבצע.
מגיע לנו עתיד טוב יותר, בוער מתשוקה, לא בוער כי משהו למעלה החליט לשרוף אותו.
הכותבת היא, הדר מוכתר, פעילה חברתית ויושבת ראש מפלגת צעירים בוערים.
