המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, כבוד המפקחת יעל ליבוביץ, דנה בשאלה האם הוכח כי שלושה בעלי דירות קרקע ברחוב ויתקין בחיפה בנו שביל גישה לבניין, שאינו תואם את התוכנית עליה הסכימו הצדדים והאם יש להורות על הריסתו ובנייתו מחדש. הבית המשותף מורכב משני מבנים ומונה 8 דירות. התובעים הינם שלושה בעלי דירות בבניין מתוך חמש דירות הפונות אל חזית הרחוב והנתבעים הינם בעלי הדירות העורפיות.
במהלך הדיון הסתבר, כי כבר בשנת 2017 התקיים דיון בפני ועדת הערר לתכנון ובנייה בחיפה בה נידונה התנגדות התובעים להיתר שקיבלו הנתבעים לבניית ממ”ד, מרפסת, מעלית, מבואה, חניות ושביל גישה לרכב למבנה העורפי. באותו הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לבטל את החניות ושביל הגישה לרכב, תוך שהוסכם על הקמת שביל גישה נגיש להולכי רגל ברוחב של 1.80 ס”מ ללא עקירת עצים בתוואי. בעקבות ההסכמות, נפגשו הדיירים וחתמו על תוכנית מוסכמת לשביל גישה לאחריה הגישו הנתבעים בקשה להיתר בנייה.
בשנת 2019 בנו הנתבעים שביל גישה בחצר המשותפת, אך לטענת התובעים עבודות הבנייה חרגו מהתוכניות המוסכמת, ללא הסכמתם. בפועל נבנה על ידי הנתבעים שביל גישה ארוך מהשביל שהודגם בבקשה להיתר בניה. התובעים טענו כי בניית השביל, כפי שנבנה, גורמת להם לנזקים, לרבות מניעת אפשרות עתידית לבנות ממ”ד ולכן יש להורות לפרק את שביל הגישה להולכי הרגל.
במהלך הדיון עלה כי הנתבעים הסתמכו על מדידה שגויה של המודד, אשר חייבה הארכתו של השביל על מנת למתן את שיפועו ולמנוע כריתת עץ. הטעות נעשתה עקב צמחיה עבותה ופסולת בחצר שהיו קיימים בעת ביצוע המדידה.
במהלך הדיון הסתבר, כי המודד אשר נתן מפה שגויה חייבו הארכתו של השביל על מנת למתן את שיפועו ולמנוע כריתת עץ. הטעות נעשתה עקב צמחיה עבותה ופסולת בחצר בעת ביצוע המדידה. יחד עם זאת, השינוי המינורי שנדרש לבצע בתוואי השביל עולה בקנה אחד עם ההסכמות בוועדת הערר. בנוסף, הסתבר כי התובעים ביצעו עבודות בנייה דומות ברכוש המשותף שכללו התקנת משטח, הצבת גדר ועמוד כדורסל. עוד הסתבר כי היה קיים תיאום עם התובעים, כאשר תובע אחד היה מעורב בכל שלבי הבנייה.
בסופו של דבר, החליטה כבוד המפקחת לדחות את התביעה.
המפקחת קבעה כי לא נגרם נזק לתובעים מסלילת שביל הגישה כפי שנבנה וכן התובעים הם שנתנו הסכמתם לבניית שביל נגיש תוך שמירה על עצים קיימים וללא קשר לאורך השביל.
לפסק הדין המלא: לחצו כאן
