בין אנשי צוות בית החולים שלקחו חלק בלידה, היו גם נציגי הפגייה של בית החולים, אותו צוות שנלחם לפני עשור על חייהם של התאומים במשך חודשים ארוכים, ללא הצלחה.
בעקבות הקשר שנוצר אז, התחילו בני הזוג במסורת שנמשכת כבר שנים ארוכות, בכל לידה נוכחים אנשי הפגייה של רמב”ם, שהפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחת נאור.
נאור מספר: “יצאנו מחוזקים מהחוויה טראומטית, מאז נולדו לי ברמב”ם שלוש בנות.
מי שהיה איתנו בתחילת הדרך, נמצא איתנו גם היום. הם חלק בלתי נפרד מהעצב ומהשמחה”.
ההריון הראשון של בני הזוג, בשנת 2012, היה של תאומים, בן ובת, והוגדר כהיריון בסיכון. החשש הגדול לשלומם של העוברים התממש, כשנאור ילדה בשבוע ה-25, בשלב מוקדם מאוד.
התאומים אושפזו בפגייה של רמב”ם, כאשר הבן נפטר לאחר עשרה ימים ואילו צוות הפגייה נלחם על חייה של אחותו במשך שמונה וחצי חודשים, עד שנפטרה לבסוף מזיהום, בדצמבר של אותה השנה.
מאז הגיעו לרמב”ם עוד שלוש פעמים, בערך באותה התקופה, כדי להיכנס לחדר הלידה ולצאת בידיים מלאות: “קראנו לבת יובל. לבן לא הספקנו לקרוא בשם, שנה לאחר מכן נולדה אגם. שנתיים אחר כך תהל וכעת עדי שלנו, מתנה ליום הולדתי ה-47.
רמב”ם הוא המקום שבו חווינו את הכל. בפגייה, בחדר הלידה, בחדרי הניתוח, בתינוקייה ובמחלקות האשפוז יש אנשים שהם חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו.
הם איתנו לאורך כל הדרך”.
ד”ר אורי הוכוולד, רופא בכיר בפגייה של רמב”ם, זוכר את הרגע שבו התחיל הקשר עם המשפחה: “הגעתי לרמב”ם ב-2012, קצת אחרי שהבן נפטר.
במשך חודשים ארוכים נלחמנו על חייה של הבת וליווינו את בני הזוג שנכנסו לנו ללב.
אני הייתי זה שנאלץ להודיע להם על פטירתה של הבת. אופן ההתמודדות שלהם עם הטרגדיה הלא פשוטה הזו, ריגש את כולנו.
מאז אנחנו בקשר וכשהם ביקשו שנגיע ללידה לפני כמה ימים, לא היה בכלל ספק”.
רגעים ספורים אחרי שעדי נאור יצאה אל אוויר העולם, התייצבו בני המשפחה המורחבת מהפגייה, דר’ אורי הוכוולד והאחות סשה טמין, כשהם חובקים את התינוקת הקטנה ומחזיקים שלט עם הכיתוב: “מזל טוב יגאל ודנה! אוהבים אתכם, סשה, אורי וכל צוות הפגייה”.
