בית המשפט חייב חברת משאיות לפצות נהג שהפך לנכה, במאות אלפי שקלים, לאחר שהוטלה עליו משימה במהלכה נדרש להרים בכוחות עצמו שרשרת פלדה שמשקלה מעל 150 ק”ג.
החברה, כך נקבע בפסק הדין, לא התעניינה בסיכון לעובד ולא דאגה לסייע לו עם עובד נוסף, כאשר לנהג נזקף אשם תורם, בכך שלא פנה לחברה לבקשת סיוע, והתעקש להשלים את המשימה בכוחות עצמו.
התאונה ארעה כשנהג חברת המשאיות נשלח לאסוף קונטיינר ולכאורה, הייתה זו פעולה שגרתית עבור נהג במשאית המצוידת במנוף, אך מתברר שהמשימה הייתה כרוכה בסיכון לא מבוטל והנהג, שלא רצה לאכזב את מעסיקו, התעקש לבצעה לבדו והפך לנכה.
לשם הנפת הקונטיינר, נדרש הנהג לחבר אליו שרשרת שמשקלה נע בין 150-200 קילוגרם והוא הוריד את אנקול מנוף המשאית כמה שיותר נמוך, אך עדיין נותר הפרש של כמטר בינו לבין השרשרת, שהייתה מונחת על משטח המשאית.
הנהג ניסה להרים את השרשרת לכיוון האנקול, אך חש לפתע בכאב חד בגבו, והניח אותה על משטח המשאית.
הנהג החליט לנוח בצד למספר רגעים, אך משום שהיה לו חשוב להשלים את המשימה והוא פנה שוב להרים את השרשרת, והפעם הצליח במשימה.
בהתחלה סבר הנהג כי כאבי הגב מהם החל לסבול, נובעים מגב תפוס והוא קיבל מספר ימי מנוחה ממקום העבודה, אותם העביר בביתו, אך גם כשבועיים לאחר המקרה לא חלפו הכאבים וכאשר החל להרגיש נימול באחת מרגליו, פנה הנהג לרופא, אשר בדק אותו. הרופא זיהה מיד כי מדובר בפריצת דיסק.
משלא שב לאיתנו, ועל סף מועד ההתיישנות, פנה הנהג למשרד עורכי הדין פייל ושות’, המתמחה בנזיקין ובתאונות עבודה.
עורכי הדין דוד פייל ואיתן פרגו, הגישו בשמו תביעה נגד חברת המשאיות ובה נטען כי מאז התאונה סובל הנהג מנכות וממגבלה קשה בתפקודו ועל כן, על חברת המשאיות לפצותו בגין נכותו, הפגיעה ביכולת השתכרותו, ואובדן ההכנסה שנגרמה לו.
החברה טענה, בכתב הגנתה, כי התאונה לא התרחשה כלל וכי בכל מקרה יש לדחות את התביעה, משום שאין מדובר במקרה רגיל של תאונת עבודה ובעילה לפי פקודת הנזיקין, אלא באירוע המהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (הפלת”ד) ולפיכך יש לתבוע את המבטחת שביטחה את המשאית בביטוח חובה.
השופטת במקרה זה אימצה את טענותיהם של עוה”ד פייל ופרגו וקבעה כי אין מדובר בתאונת דרכים וכמו כן, קבעה השופטת, כי הגורם לאירוע, הרמת השרשרת, לא קשור לכוח מכני או מנועי.
השופטת ציינה כי עדות הנהג אמינה בעיניה, חרף סתירות לא מהותיות בגרסתו.
השופטת אדלשטיין גם התייחסה לאחריותה של החברה לאירוע וציינה בפסק הדין: “התובע הוכיח שהרמת השרשרת הכבדה מאוד אל האנקול היא בלתי נמנעת וחלק אינטגרלי מהעבודה שלו.
מקום העבודה היה צריך להעמיד לרשותו של התובע אמצעי עזר שיבטיח שהרמת השרשרת לא תפגע בו, כמו סיוע מבן אדם נוסף.
(החברה) הנתבעת פשוט לא התעניינה בפרטי התפקיד המוטל על התובע וסמכה עליו.
התובע נאלץ לקחת על עצמו את העבודה לבד ואף נאלץ להשלים את העבודה בעוד הגב שלו כואב”.
לדברי הנהג, מאז האירוע הוא סובל מכאבים כרוניים בגב תחתון אשר מחמירים עם כל מאמץ והוא מתעורר משנתו עם כאבי גב קשים ואלו מתגברים בביצוע פעולות בבסיסות כמו שכיבה וישיבה ושימוש במדרגות.
לאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, הגיעו אלה לכדי הסכמה כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה תועמד בשיעור של 8%.
בסיכומו של פסק הדין קבעה השופטת כי סך כל הפיצויים המגיעים לנהג בגין פגיעתו בתאונה, מגיע לסך של 377 אלף שקלים.
השופטת קיזזה מסכום זה את התגמולים שקיבל הנהג מהמוסד לביטוח לאומי ואת אשמו התורם של התובע, וקבעה כי על חברת המשאיות לפצותו ב-148 אלף שקלים.
כמו כן, קבעה השופטת, על החברה לשלם לעובד שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בגובה של 30 אלף שקלים נוספים ועל כן סך כל הפיצויים אותם יקבל הנהג בשל התאונה, יגיע לכ-200,000 שקלים.
משרד עו”ד דוד פייל ושות’, מתמחה ברשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים.
