בבית המשפט נדחתה טענת האישה שבבסיס ההסכם מונח ה”ניסיון” לשלום בית, ודי בהצלחת הניסון לפרק זמן מסוים, גם אם לבסוף הצדדים נפרדו.
נקבע שפרשנות זו מעקרת מתוכן את ההסכם והסכמים דומים ותותיר את הצדדים חלוקים לעולם בשאלה האם שלום הבית הצליח, אם לאו.
הפרשנות המוצעת אף מאיינת את הזכות שניתנה בהסכם לכל אחד מהצדדים לסיים את שלום הבית ואת הנישואין לאלתר, בכל עת ומכל סיבה.
נדחתה עוד הטענה לביטול ההסכם בהתנהגות, ונקבע שאין די בנסיבות בהן לצדדים נולד ילד נוסף והם רכשו דירה, כדי להוות ראיה לביטול ההסכם בהתנהגות.
הודגש שלא די בהוכחת תחושותיה האישיות של התובעת לגבי תוקף ההסכם, אלא שעל התובעת להוכיח התנהגות ברורה, מפורשת ומשותפת לצדדים, שנפרשה על פני תקופה ממושכת.
