מצורפים דברי הנשיא, יצחק הרצוג, כפי שנשא בטקס האזכרה לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם אינו נודע: “בשבעה באוקטובר 2022, שנה בדיוק לפני השבת השחורה, פורסם פתרונה של תעלומה כאובה בת 74 שנה, תעלומת מותם של טוראי יצחק רובינשטיין, וטוראי בנימין אריה (יורק) איזנברג, שנפלו בקרבות הבלימה בקיבוץ יד מרדכי, ומקום קבורתם לא נודע במשך עשרות שנים.
עקבותיהם נעלמו במלחמת הקוממיות, עת פרץ הצבא המצרי לקיבוץ יד מרדכי, ואיזנברג, שנפצע בקרב, נישא על אלונקה בידי שני חבריו, רובינשטיין, והחובשת ליבקה שפר, שביקשו להגן עליו ולחלצו מהתופת ששטפה את הקיבוץ. כאשר המתינו יחד לחילוץ, נפלו השלושה בידי הצבא המצרי, ומאז גורלם נותר עלום.
במרוצת השנים התברר כי חברי החולייה נרצחו בידי שוביהם, והם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. כעבור עשרות שנים של אי ודאות, הגיעו חוקרי יחידת אית”ן לקצה החוט הראשון וגילו כי החובשת, ליבקה שפר, טמונה בקבר האחים בניצנים.
בזכות המסקנה הזו, הצליחו החוקרים להתחקות גם אחר עקבותיהם של חבריה לחוליה, וגילו בתום בדיקה מעמיקה שהם קבורים לצידה.
המשפחות אשר חיכו עשרות שנים להתרת הספקות, קיבלו מקום מנוחה אחרונה, מנוחת עולמים, אותו יוכלו לפקוד.
אני מודה למערכת הבטחון כולה, משרד הבטחון ואגף כוח אדם בצה״ל ליחידת אית״ן, לרבנות הצבאית הראשית ולכל העוסקים בדבר, על מאמציהם הבלתי פוסקים בסוגיה הבלתי פוסקת הזאת.
אלוף משנה במילואים אור לנדבר, נכדו של טוראי רובינשטיין, אמר בהתרגשות, כי: ״המאמצים שמושקעים לאורך שנים, כדי להביא למשפחה את בדל הידיעה האחרון על מקום קבורתו של החלל, הם המורשת והעוצמה המוסרית שלנו.
זו המחויבות לדורות שהשקיעו את דמם ואת חייהם, עבור המאבק לעצמאות, ועבור ביטחונה של המדינה״.
מכובדיי, כבר חודשים ארוכים שמדינת ישראל במלחמה.
מלחמה שלא בחרנו בה, אבל אין צודקת ממנה: להשבת החטופים, להשבת הביטחון. כאב עצום עוטף את עמנו וארצנו בהיוודע כל אישור נוסף למותו של אזרח או חייל שנמצא שם בעזה. מקום קבורתם של רבים כל כך אינו ידוע.
ברשותכן, משפחות אהובות, אני מדגיש כאן היום שוב: אנחנו נחושים לנצח במערכה הזאת, וברור לנו מעל לכל ספק שאין ניצחון בלי השבת החטופים, האזרחים והחיילים החיים, ואלה שנרצחו בידי זדים ומקום קבורתם לא נודע, אשר חובה עלינו לאתרם ולהשיבם לקבר ישראל.
המחויבות הזו שאנו מקדשים כאן היום, הצו המוסרי שלעולם לא יפסיק להורות את דרכינו: להשיב את כל בנינו ובנותינו, חיילים ואזרחים, מי לביתם, מי לקבר ישראל, בוער היום יותר מתמיד, שעה ש-134 משפחות ממתינות בחרדה ובסבל בלתי נתפסים, לשובם של יקיריהן, כשאיתן כל בית ישראל.
החובה להשיב את כל החטופים והחטופות, החובה להילחם על חייהם, החובה להביא את החללים המוחזקים בעזה, כולל ממערכת צוק איתן, לקבר ישראל, החובה להתיר ספקות ולהיאבק על כל בדל מידע עבור המשפחות – כל אלו מוכרחות להישאר מעל לכל מחלוקת.
כאן, מההר המקודש הזה, הר הגעגועים והדמעות, נתחייב לעשות הכול כדי לפרוע את החוב המוסרי שלנו.
יקירותיי ויקיריי, משפחות אהובות; את סיפור ההתמודדות עם נפילת בן משפחה, שמקום קבורתו לא נודע, אנחנו מכירים במשפחתנו היטב, כחלק ממשפחת נעדרי מלחמת יום הכיפורים.
תת אלוף זוריק לב, החלל הבכיר ביותר שמקום קבורתו לא נודע, מפקד בסיס רמת דוד של חיל האוויר, שנפל במלחמת יום הכיפורים, הוא דודהּ של רעייתי מיכל. אנחנו מתרגשים מאוד שאלמנתו, טלי ובנם, שמוליק נמצאים עימנו בטקס כאן היום ומייצגים את משפחות נעדרי צה״ל שמקום קבורתם לא נודע לדורותיה.
אנו מאמצים אל ליבנו אותם, ואתכם בני המשפחות היקרות והאהובות.
בניגוד למדינות רבות אחרות, לנו, בישראל, אין אנדרטה לחייל האלמוני.
בכל פעם שאני מניח זר פרחים על אנדרטאות לחיילים אלמונים ברחבי העולם, כחלק מכללי הפרוטוקול המדיני והטקסי, אני חושב על הבחירה שלנו שלא לעשות זאת, בחירה שמביעה את האחריות העמוקה לא להשאיר אף אחד מאחור, לא חייל ולא אזרח, לא חי ולא מת. לזכור כי לכל איש יש שם, וכי לכל חלל צריכים להיות קבר ומצבה.
הצורך בקבר לעלות אליו, הצורך לסגור מעגל, הצורך לדלות כל בדל מידע על רגעיו האחרונים של האהוב, הם צרכים אנושיים ומהותיים כל כך, והם הכרחיים לא רק עבורכן, משפחות אהובות, אלא גם עבור החוזה הנצחי והערכי בין המדינה לבין אזרחיה.
הטקס הזה הוא אמירה ברורה, אנחנו ערבים לכן. לעולם לא תהיו לבד בכאבכן, לעולם לא תהיו לבד בחיפוש אחר יקיריכן, לעולם לא תהיו לבד במאבק להשבתם.
יהי זכר חללינו שמקום קבורתם לא נודע, ברוך וצרור בליבנו לעד”.
