מעבר להפסד, הדאגה הגדולה שצריכה להיות בקרב המועדון מהכרמל היא אובדן הדרך, עד שהירוקה חזרה ליהיות אימפריה בשלוש העונות האחרונות עם שלושה תארי אליפות, העונה הזאת היא עושה רוורס ומה שקרה יום ראשון בסמי עופר הזכיר נשכחות במובן הרע של המילה, שריקות בוז מהקהל, מריבה של שחקן עם האוהדים, עצבים, לחץ, ממש עדר בלי רועה.
אפשר לתרץ לא מעט תירוצים על מדוע יש למסאיי דגו סיבות מקלות, סגל שנחלש דרסטית, עומס, פציעות, עזיבת הקפטן שרי בינואר ועוד ועוד ועוד, אבל ויש אבל גדול, אין להאשים אף אחד מלבד הצוות המקצועי בראשות גל אלברמן שכל העונה התחפש לחנוך רוזן, קולו לא נשמע.
אין ספק שהיו רגעים קסומים בעונה הזאת, לעיתים הייתה תחושה שסיפור האגדות על מאמן צעיר וחסר ניסיון המגיע משום מקום וקוטף את התואר הנכסף הולך לקרות, אך זה יפה לסרטי ילדים ותו לא.
בפועל, המציאות לא עלתה על כל דמיון וצריך לומר את האמת, קבוצה כמו מכבי חיפה חייבת פרסונה על הקווים, דמות שעושים לה חשבון, דבר שלא קורה.
עושה רושם שהמאמן מחשבן לשחקניו ולא להפך, לא יעלה על הדעת שעבדולאי סק עושה מה שבא לו מרגע חזרתו מאליפות אפריקה, גם מקצועית וגם התנהגותית ועוד זוכה לגיבוי מהבוס שלו, אבל עזבו את זה בצד.
הדבר הרע יותר שקרה בחודש האחרון הוא ההתעסקות הבלתי פוסקת בהכל חוץ מכדורגל, בית הדין, הורדת נקודות, לו”ז צפוף, ציוצים, פוסטים ועוד שלל תופינים.
הלו, מה עם לשחק כמו שצריך?
אפשר להאשים את כל העולם ואשתו, אך יש להסתכל במראה ולעשות חשבון נפש, הפוסל במומו פוסל.
נקודה אחת מתוך תשע אפשרויות זה לעג לרש לקבוצה אשר טוענת לכתר, היי המלך הוא עירום, כך צעק הילד המאוכזב ביציע.
לעניות דעתי, גם גביע לא יהיה משום שלאורך השנים הוכח שגביע ומכבי חיפה זה כמו שמן ומים, כלומר הסיכוי שזה יקרה זהה לכך שיעקב שחר ינהג בסוזוקי ולא וולוו או הונדה.
לסיכום, בסוף העונה לא יהיה מנוס מלחשב מסלול מחדש, כי אחרת הספירה לעשור שחון נוסף תתחיל מחדש, שעון החול כבר התהפך.
קטונתי ובכל זאת אסיים בטיפ קטן לדגו, תפסיק להיות מקובע בשיטת המשחק שממש לא מוצלחת ובנוסף, די לשמור על הפרות הקדושות, מי שלא טוב שלא ישחק, נקודה.
כמו רפאלוב וסונדגרן למשל.
זאת ההזדמנות לאחל מזל טוב ובשעה טובה לאלופת ישראל לעונת 2023/24, מכבי תל אביב.