בזמנו, כאשר יצאה הודעה רשמית על עזיבתו של ברק בכר לכוכב האדום בלגרד, לאוהדי האלופה הייתה תחושה שכיפת הברזל שלהם עוזבת אותם ומפקירה אותם לגורלם הספורטיבי כמובן.
הם הבינו ישר שמה שהיה כבר לא יהיה כפי שהם התרגלו והורגלו.
האיש אשר החזיר את תואר האליפות לכרמל ואף הכפיל אותו פי 3 לאחר עשור שחון, פרש כנפיים עם דמעות בעיניים מצד שני הצדדים ובתוך ליבם קיוו שהם עוד יחזרו זה לזרועות זה, אבל גם בחלומות הכי ורודים שלהם לא חשבו שזה יקרה כל כך מהר.
אין ספק שהמאמן הטוב בארץ נכשל בסרביה וגם הוא יודע זאת טוב מאד ואולי זה מה שגרם לו לרצות לחזור למקום הנח והמוכר, אבל שאף אחד לא יחשוב שהולך להיות לו קל מפני שהקבוצה שהוא מקבל כעת שונה לחלוטין מזאת שהוא עזב, שלל כוכביו מהעבר אינם בנמצא.
חדר ההלבשה החזק הפך לבית האח הגדול עם סכסוכים פנימיים ואם זה לא מספיק אז הבאת זרים איכותיים בעת מלחמה זאת משימה לא פשוטה בכלל.
עם כל זה, לעניות דעתי זאת הבחירה הנכונה של יעקב שחר שבעצם מודה בטעות שעשה עם מינוי מאמן חסר ניסיון למפלצת כה גדולה כמו הירוקים מהכרמל, מה שנקרא מודה ועוזב ירוחם.
לגבי כל הדיבורים על יחסים עכורים בין בכר לגל אלברמן, אין מה לייחס לכך חשיבות גדולה מכוון שאם שחר החליט שזה מה שיקרה שניהם צריכים להתיישר לימין למען טובת הקבוצה וזה מה שיקרה הלכה למעשה.
לסיום, אני חייב להתייחס למסאיי דגו, איש מקסים וצנוע שבחלקים רחבים של העונה הוציא מים מן הסלע לנוכח כל הקשיים שעבר ועליהם דיברנו לא מעט, אבל עם כל הקור המקפיא שבדבר, בעסקים כמו בעסקים אין סנטימנטים ומי שלא מביא תוצאות הולך הבייתה, עד כמה שזה עצוב, זאת המציאות ומכבי חיפה היא עסק לכל דבר.
ברק בכר, ברוך השב לכפר גלים ואתה, כאוהד הקבוצה מודע טוב מאד לצפייה ממך.
רעב בטוח נמצא בקיבתך, אז בתיאבון, כי בליגה הישראלית רק אחד אוכל.
