כשאני באתי למחאה, ממש לא באתי עם אוהל, באתי עם שק שינה כי אוהל זה 300 שקלים, אז אם אתם שואלים אותי מה ההבדל בין המחאה הזו ל 2011? זה ההבדל.
המצב הרבה יותר גרוע ואתם אדישים.
אם מחאת 2011 הייתה על השכירויות בתל אביב, מחאה 2022 היא על שכירויות ברמת הגולן ובחיפה.
אם בשנת 2011 הייתה מחאה של צעירים בני 20, מחאת 2022 היא מחאה גם של מבוגרים בני 40, שרחוקים שנות אור מדירה בישראל.
אם במחאת 2011 המצב היה גרוע, במחאת 2022 המצב הוא קטסטרופלי.
זה לא אתם, אתם לא האשמים כאן.
אתם לא מקבלים 45 אלף שקל בחודש כדי לנהל את המדינה וכל מה שאתם עושים זה מצייצים בטוויטר.
הפוליטיקאים שלנו, לא יודעים לנהל, לא רוצים לנהל, ודוגרי?
לא איכפת להם, הילדים שלהם כבר מסודרים.
בחירות קודמות לא הצבעתי.
לא היה לי למי, הבנתי ש-50 שנה הפוליטיקאים הם אותם פוליטיקאים והמפלגות אותם מפלגות ורק הכיסאות מסתובבים, לכן הקמתי את צעירים בוערים, מפלגת הצעירים של ישראל שהיא המארגנת של מחאת השק״שים, שוב, לא אוהלים זה יקר מידי.
מפלגה למען הצעירים, שמורכבת מצעירים שרוצה לרענן את השורות של הדיזונאונים בפרלמנט הישראלי.
בבקשה אל תשוו אותנו ל 2011. שמה היה להם כסף לקנות אוהל, היום, גם את זה אין לנו, אבל תמשיכו להצביע לאותם פוליטיקאים, תנו להם עוד עשור, 50 שנה לא הספיק להם.
