טור דעה: איך עוצרים את זה? | תהליך כרסום בערכים המוסרים והאנושיים בישראל

המאמר נסוב סביב השינויים ההדרגתיים שחלו ממצב אחד למשנהו בסולם המדרגי המוסרי והאתי שחלו במהלך שנות קיום המדינה ברחוב הישראלי.

מדינה המוגדרת כבעלת אופי יהודי ומתהדרת בערכים נשגבים, אור לגויים, כאשר השאלה שאנו בפתחה היא האם חל שינוי ערכי מוסרי במהלך השנים ברחוב הישראלי ובאיזו מידה הוא משתקף בבחינת המציאות באירועים ובהתרחשויות?

אם כן הדיון והניתוח, ייסובו סביב אירועים שהתרחשו בתחנות שונות בתולדות מדינת ישראל, בכל הקשור לאפיון, קביעת מדיניות, ושיקוף התנהגויות ולאו דווקא כרצף היסטורי.

בפתח דבריי, אבקש לציין כי היה מי ממקבלי ההחלטות שבחר למיין ולסווג דרכי התמודדות ערכית התנהגותית ומוסרית, לפי השתייכות חברתית או הלאומית של מי שעומד וניצב מולו.

במעין דואליות ההתנהגותית, כלפי האחד מתנהגים כך וכלפי האחר מתנהגים אחרת, אולם דואליות התנהגותית והפרדה כזו לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן ועד מהירה יכולה להביא עמה, לכדי שינוי והתפשרות בדרוג הערכים הפנימיים והאישיים ואף לחזור כבומרנג אל מבצעה ולסובבים אותו, כך שההתנהגות מוסרית יכולה להישחק ולבוא לכדי כרסום משמעותי כאשר אינה אחידה ורציפה.

מעין טיהור אתני בעת בניית המדינה ומיסודה

מקבלי ההחלטות, במהלך הקמת מדינת ישראל ולאחריה, ראו שמה שמפריע לבניית המדינה ולגיבושה היא דמוגרפיה ושליטה טריטוריאלית, כלומר האוכלוסייה היהודית הייתה בארץ ישראל בזמנו, קטנה לאין שיעור בהשוואה לאוכלוסייה הערבית, כך גם גודלו של צה"ל לעומת גודלם של צבאות ערב, מיעוט מול רוב.

לאור זאת, בחרו מקבלי ההחלטות לנקוט בשיטות פעולה נקודתיות שונות, פעלו בשיטתיות בכדי ליצור רושם של חזקים ואמיצים בזירה המקומית, אולם כעם שכמעט הושמד מבלי שאף אחד קם לעזרתו בזירה הבינלאומית, לשם כך התקיימו פלישות ופשיטות נועזות מעבר לגבולות עומק בשטחי האויב.

מבצעים אשר נועדו לצורך הרתעה וזריעת בהלה ופחד בלב אויביו ובקרב אלה שעלולים לחשוב ללחום נגד ישראל אי פעם.

מקבלי ההחלטות לא הסתפקו בכך והנחילו התנהלות ערכית, אתית ואנושית כפולים, הראשונה כמעט הומוגנית בקרב יהודי ארץ ישראל והשנייה כלפי לא יהודים החיים בארץ המובטחת ואשר התאפיינה ברמת מוסר נחותה.

לכך ישנן דוגמאות רבות הכוללות נקיטת פעולות שנועדו לגרום להגירה מרצון או מכפייה של ערבים תושבי המקום, לעיתים על ידי יצירת בהלה ופחד בליבם ובסביבתם.

כיבוש חיפה הינה דוגמא לזריעת בהלה בקרב האוכלוסייה.

פעולות כאלה נחקקו היטב בזיכרונות המהגרים הערבים וברבות השנים בנו לעצמם וסביבתם נרטיב, מיתוס וחלומות שמותירים בלב העקורים מבחירה או לאו, את הרצון לשוב לבתיהם.

הם נעלו את דלתות בתיהם ולקחו עמם את המפתחות בתקווה לחזור, לימים המפתח וחבילת החפצים הפכו לסמל לעקירת אזרחים חסרי הגנה בתרבות ובאמנות הערבית.

סביב סוגיה זו נוצר נרטיב יהודי שמגדיר את ההליך כהגירה מרצון.

התרת הרסן ההתנהגותית לצד שחיקה מוסרית וערכית, עלתה לשלב קיצוני יותר, לרבות כלפי אזרחים לא יהודים.

התנהגות אשר תוארה על ידי חוקרים, כטיהור אתני מכוון כלפי ערבים לכל דבר ועניין, כזה שחתר לא להותיר שום סיכוי לשיבה שלהם לבתיהם.

רעיון "יצירתי" זה הגיע מנבכי מחשבותיהם של בן גוריון, יגאל ידין, משה דיין ואפרים קציר, כאשר הרעיון המרכזי היה נגזרת ממדיניותו של בן גוריון, אשר באה לידי ביטוי באמירתו "פיתוח המדע והשימוש המהיר בו בקרבות", כאשר הייושם והפיקוח עליו בוצע על ידי משה דיין (ארכיון צה"ל, אורי מילשטיין, 13 בינואר 2009).

המבצע נשא את השם, "שלח לחמיך", מבצע שהתגלה כאשר שני חיילים ישראלים נעצרו על ידי הכוחות המצריים במהלך פעילותם, באזור עזה, עם "מימיות מים" מחולקות לשני חלקים, החלק התחתון נושא רעל ביולוגי שנועד להרעיל מקורות מים של ערבים פלסטינים ושיראה כאירוע טבעי ככל שניתן.

שני החיילים שנעצרו הם דוד חורין ודוד מזרחי (סלאמן אבו סיטה, אל-אהראם השבועי, 2003 / 5/3- 27/2), עד לא מזמן מבצע זה נשמר בסוד אך כיום הותר לפרסום. כאן רואים כי רמת מוסריות זו הוכתבה כמדיניות וכי נותרה סודית ומצומצמת בקרב קומץ אנשים בלבד.

אירוע נוסף המסמן עוד שחיקה בסולם הערכים ברחוב הישראלי, הוא טבח כפר קאסם (1956), בו הוצאו להורג עשרות גברים, נשים וילדים עת חזרו לבתיהם לאחר יום עבודה בשדותיהם שמחוץ לכפרם ונתקלו במחסום צבאי.

הממשל הצבאי הטיל עוצר על כפרם מבלי להודיע ​​להם על כך, אולם, פקודה מהרמה הפיקודית לאנשי המחסום הייתה "אללה ירחמם" על כן נורו ונהרגו 43 מהם (ארכיון צה"ל).

פעולה זו גררה אחריה דיונים משפטיים ואחרים ובעקבות כך נוצר המוטיב "הנפת דגל שחור" בעת מתן פקודה בלתי חוקית, התייחסות זו באה בכדי לסנן ככל הנראה את אווירת ההתלהמות וקריאת התיגר ששררה בעתה.

תהליך ההתרה של הערכים המקודשים לחיי אדם נמשך ואף התרחב וירד מראש הפירמידה אל המנהיגים ואל החיילים.

כך ב-31 במרץ 1958 נתן בן גוריון פקודה להשמיד את כל הכפרים הממוקמים על הכביש לירושלים (ארכיון צה"ל).

כאן הסתמנה התפתחות במגמה ממבצעים סודיים לפומביים, מהנסתר לנגלה. מעין מתן לגיטימיות פומבית להתרה ולשחיקת הערכים האנושיים והמוסריים כלפי מה שיותר אנשים במעגלים החברתיים השונים.

הפצה כזו עלולה להפוך אותה למקובלת וכניתנת לאימוץ. יחד עם זאת, התפיסה המתוארת הייתה תחת כיסוי הביטחון וקדושת החיים היהודיים והצגת האחר כאויב שמטרתו להורגם ולהשמידם ועל כן נכון על פי תפיסה זו להשכים ולהורגו.

מדיניות המוסר הכפול

הדואליות של ערכים מוסריים, חברתיים ודמוקרטיים נמשכה גם מאוחר יותר, אך היא קיבלה אופי שונה.

לאחר קיומו של אקלים גלובלי המכוון לאינטראקציה אנושית בפיקוח בינלאומי ככל האפשר, היה קשה להמשיך במדיניות העקירה והפגיעה בחיי אנשים בנקל.

אי לכך, התגלמה מדיניות נוספת, שמטרתה להקפיא כפרים לא יהודים על שמריהם מבלי לתמוך בהם או ללוות אותם בהתפתחות שתואמת את הריבוי הטבעי.

אדרבא ואדרבא, המדיניות הכללית הייתה לרושש אותם ולהדחיקם לשוליים לצד העמקת חוסר האמון בין הרשויות המקומיות לבין הציבור שלהם.

התגלמותה של המדיניות באה לידי ביטוי בשונות משמעותית בתקציבים לעומת הערים והכפרים היהודיים, כך שהמפתח לתקציב שניתן ביחס לאדם יהודי היה גדול מתקציבו של כל אדם אחר.

הדוגמאות רבות, כמו אי פיתוח מקומות עבודה בכפרים, אי קיום שוויון הזדמנויות בעבודה, התעלמות מאבטלה גוברת, מאי העסקה ומריבוי זמן פנוי במגזר הלא יהודי.

הקשייה מוכוונת בתהליכי הרשמה למוסדות להשכלה גבוהה ובקבלה לשורותיהם, שכן מבחן הקבלה, המבחן הפסיכומטרי מבוסס על מושגים השאולים מההמשגה ומהתרבות היהודית.

בשלב זה, מדיניות אי הפיתוח עד כדי הקפאה של הזמן עבור הישובים הלא יהודיים, חתרה להתרתם עניים ובורים שכל עיסוקם יהיה חיפוש אחר פת לחמם.

מבלי להרחיב את תחום ההשפעה והשיפוט של הרשויות המקומיות ותוך התעלמות מהבקשות לאישור ובניית תוכניות מתאר עבורן.

כאן, תחום שחיקת הערכים התרחב במידה רבה, וחלחל למוסדות הממשל ולזרועות הביצוע שלה.

שחיקה בערכים הישראליים כתוצאה משליטה בעם אחר

תהליך הכרסום בערכים ובמוסר התרחב והחמיר עם השליטה הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה.

כאן התגלתה התפישה הדואלית ביתר שאט, תהליכי שחיקה ערכיים מתמשכים שעמדו למבחן ולהתמודדות בין האזרחים הפלסטינים המקומיים לבין המתנחלים המקומיים, הן ברמת המדיניות של ממשלות ישראל והן ברמת המתנחלים עצמם, שפעלו באופן מתנשא ובעליונות על הפלסטינים ככל הנראה, מתוך אמונה בנוסחים שקיימים במקורות היהודיים לרבות הכתוב בספר במדבר כ"ג, ט'. וכנגזרת ממנו והרי שהוא קובע כי העם היהודי בבדד ישכון ולא יתחשב במי שאינו יהודי.

כנגזרת לתפישה זו ובהתאם לה, הסתמנו תופעות של פגיעה והתעללות בפלסטינים ובקניינם האישי, שריפת שדות מעובדים או גניבת יבולים, הכאת פלסטינים וגירושם ממקורות פרנסתם, בנוסף לזריעת בהלה ופגיעה פיזית עד כדי נכות או לעיתים פגיעות משמעותיות יותר בתושבים המקומיים.

הפלסטינים לא חסכו גם הם בפגיעה חוזרת ביהודים אך אין הם נושא הדיון שלנו כעת.

ממשלות ישראל לדורותיהן העלימו עין כל עוד זה היה אפשרי ולעיתים אף נתנו גיבוי או עטיפה ביטחונית להתרחשויות כנגד הפלסטינים ומצאו להם מעין צידוקים אפשריים.

הצבא הישראלי, בתורו, התמודד עם קשיים ואתגרים מוסריים גדולים, אשר באו לידי ביטוי בהתנגשות בין הערכים המוסריים שמחנך עליהם ובהם הוא דוגל ומאמין, לבין התנהגות לא בהכרח מוסרית שהוא מעלים עין ממנה.

התוצאות לא אחרו לבוא והסתמנו בהתנהגות מוזרה ללא הצדקה במסגרתה כוחות צבא נכנסו לערים פלסטיניות למטרות ביטחוניות דרסו בשרשראותיהם של הרכביהם המשוריינים, רכבים של אנשים פרטיים שחנו בצדי הדרך עד כדי שיטוחם לקרקע, תמונות שפורסמו ברבים ולעיני כל.

נראה על פניו כי התנהגויות שאלה מונעות משנאה עיוורת, כתוצאה מתהליכי שחיקה עמוקה ונרחבת של ערכים ושל מוסר אנושי, אשר הניבו התנהגויות כאלה כלפי האחר, גם אם ממבט ראשון הן מופנות כלפי אויב מוצהר או אויב פוטנציאלי בעת לחימה. השחיקה כאן התרחבה יותר ויותר והפכה כביכול כסבירה חברתית.

שחיקה בערכי החברות, ההדדיות והשותפות

עד כה התבססו פרקי השחיקה המוסרית על דואליות, ערכים בין יהודי לאחיו היהודי לעומת ערכים וניגודים בערכים ובהתנהגויות בין יהודי ללא יהודי, במיוחד אם מדובר על מאבק למען הישרדות יהודית או התמודדות עם אויב ממשי או אויב פוטנציאלי.

אולם, הדואליות המוסרית הזו אינה נשארת במסגרות ובתבניות מוגבלות כי אם פורצת אותם, שכן השחיקה מקיימת אינטראקציה פנימית בתוך האדם, מגבשת את דרכיה ומכוונת אל כל סביבה ונעה במדרון חלקלק ללא כל מעצורים.

בפסקה זו נתבונן לעבר ההתנהגות הנובעת משחיקה מוסרית ערכית המופנית כלפי החבר והשותף בבניית המדינה.

יש מי שחושב שממד הזמן יוצר פגם שיש לו השפעה על הזיכרון הקולקטיבי הישראלי לגבי תרומת הדרוזים, בבניית המדינה ובמיסודה.

קיימים גורמים המתעלמים במתכוון מתרומתם ואף נוהגים באדישות כלפי החבר. בפועל זה עניין של זמן להתדרדרות הדרגתית במדרון חלקלק, עד כדי פגיעה עמוקה בחבר.

יתכן כי ישנה השלכה גם כאן לתפישה המונחית בפסוקים של ספר במדבר שהוזכרו לעיל.

מדיניות מקבלי ההחלטות כלפי הקהילה הדרוזית, הייתה ועודנה בקטגוריה של שירות האינטרסים של קובעי המדיניות ותו לא, יש המכבדים את השותפות עמם ואת תרומתם בבניית מדינת ישראל ובשירות ביטחונה ויש כאלה שהתעלמו ומתעלמים ביודעין מחלקם ותרומתם של הדרוזים ואף לא אכפת להם.

הפגיעה בערך החברות, הכבוד, ההדדיות והשותפות הסתמנה תוך שהדרוזים קיימו את תרומתם, על ידי בניית תוכנית לעקירת כפרים דרוזים בהסכמה ככל הנראה, לאזורי גבול הסמוכים למדינות שעמם מתקיימים יחסים עוינים עם ישראל, כמו סוריה, שכן הדרוזים לוחמים אמיצים שאינם חוששים מהמוות ויכולים לשמור על גבול שקט ובטוח.

תכנית נוספת שלא יצאה אל הפועל גם היא, הייתה הקמת מדינה דרוזית בהר הדרוזים, שאליה יועברו הדרוזים של מדינת ישראל ועמה יקיימו קשרים ידידותיים וחמים.

הכשלון המוחץ של שתי התוכניות הללו, הוביל לריכוז מאמצים נוספים בכיוונים אחרים כמו הקמת ועדות ממשלתיות (ועדת טרכטנברג ואחרות), שמטרתן להפקיע את האדמות שבבעלות פרטית ולספחם למאגר אדמות המדינה בישראל ולחלופין הפקעת אדמות בבעלות פרטית באמתלות שונות כמו בניית פרויקטים ציבוריים (כביש 6), קו למעבר צינורות גז על אדמותיהם ותוכניות נוספות על אף שהיה אפשר לתכנן אותם על אדמות מדינה מבלי להפקיע אדמות פרטיות.

מכאן ואילך החל תהליך של חקיקת חוקים בלתי הוגנים נגד החבר, כמו חוק קמיניץ' וגרורות פסקי בתי המשפט והעונשים שהביא עמו.

חוק זה נקט במדיניות של אפליה על רקע גזעני, שכן מתנחלים יהודים שבנו על אדמות לא שלהם, זכו ליחס מקל עד מאד בגרורותיו המשפטיות ובאכיפתו.

מדיניות שכזו הביאה להחרפת הקנסות והעונשים כלפי לא יהודים כהמשך למדיניות שמטרתה לרושש, אל אף שהפגם בתכנון הכפרים נבע מהתרשלות במדיניות ממשלתית שלא הותירה לאזרח הפשוט אפשרות לבנות על אדמתו באופן התואם את החוק הקיים.

לאחר מכן נחקק חוק הלאום המעמיד את החבר והשותף לבניית המדינה בדירוג אזרח שאינו שווה ערך לאחיו היהודי.

על אף שהחבר הזה מעולם לא בקש ואינו מבקש דבר מלבד שוויון זכויות אזרחי. כאן, שחיקת הערכים והזכויות החברתיים, ובעקרונות אנושיים ודמוקרטיים, עלתה לשלב החקיקה והתכסות מאחורי חוקים שאין להם הצדקה ושמאחוריהם החלה אפליה לשמה וכאשר מבקשי חקיקה זו היו אנשי הימין הדתי קיצוני ברובו ולשם רצויים.

שחיקת הערכים בתוך הקהילה היהודית

היות והתנהגות הפחות ערכית והפחות מוסרית אינה יודעת גבולות וברגע שדרכיה מתפתלות פעם אחר פעם, הפיתולים גוברים ונוצרים קערים וקמרים רבים.

כאן מתחיל תהליך נוסף בהידרדרות הערכית, תהליך שמכוון כלפי השונה בתוך קבוצת השייכות האחת. תהליך של רגרסיה ערכית מוסרית עצמית מאד משמעותית, הגוררת עמה פגיעה עצמית מובהקת.

נקודת המפנה החלה ברצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין על ידי מתנקש אידאולוגי יהודי.

מכאן ואילך השסעים החברתיים הפנימים יהודיים הלכו התעצמו, התגלו ביתר שאט ותפסו רוח עוינת.

לאחרונה וכהמשך לתהליך זה של סכסוכים בין יהודי לאחיו היהודי, סכסוכים שכנראה בלתי נמנעים הנובעים משחיקה מתמשכת של ערכים אנושיים ומוסריים שהופנו כלפי האויב, כלפי האחר, כלפי השונה, כלפי החבר ועכשיו כלפי האח החושב אחרת, השונה בדעה, בנטייה ובאמונה..

הנה אנו עדים היום למאבק בין היהודי הדתי לחילוני, בין הלהט"ב, לבין הדתי הקיצוני, בין ימין לשמאל.

הסכסוכים עלו מדרגה והחלו ניסיונות לכפות את האוריינטציה של צד אחד על הצד האחר, בדרכים שונות ובאמצעים מגווים בלחימה פסיכולוגית, בשטיפות מוח, ביצירת סטיגמות ונחצו הגבולות עד כדי רמיסת הערכים הדמוקרטיים והחל תהליך של עריצות השלטון המבטא במידה מסוימת מעין עריצות הרוב.

החל תהליך של התעלמות מההתמקדות בטובת הכלל והמדינה לטובת קידום אינטרסים קבוצתיים צרים, הבטחות מפלגתיות לבוחרים וכפייתם על הכלל מבלי להתחשב ברגשות ובאינטרסים של הכלל ושל השונה ומבלי לחפש את המכנה המשותף לכלל העם.

תהליך הכיפוף והשחיקה של הערכים המוסריים והאנושיים המשיך במדרון התלול עד כדי אילוצי חקיקה שמכשירים מי שאינו כשיר לתפקיד שר לפי החוקים הקיימים, לכהן בו תוך ניצול בלתי נסבל של בית המחוקקים למטרות אלו.

לאחרונה אנו עדים לניסיונות חקיקה רבים שנושאים אופי כזה כגון חוק דרעי, חוק בן גביר, חוק נתניהו, חוק סמוטריץ'.

לא די בחקיקה פרסונלית או סמי פרסונאלית מעין זו, נוסף תהליך נוסף של פוליטיזציה שפוגמת באחדות המופקדים על משרדים ממשלתיים כאן אנו עדים לפירוק יחידות וחלקים אינטגרליים במשרדים ממשלתיים וחלוקתם לכפיפויות רבות, זהו עוד תהליך מכוון אינטרסים צרים והכתבתם על כלל הציבור.

אנו רואים ניסיונות פיצול כאלה במשרד החינוך, במשרד הביטחון ואלה שינויים מהותיים ופוגעניים לאין שיעור באינטרס הכללי ובמכנה המשותף הרחב ביותר.

כעת מסתמנת פגיעה משמעותית בערכים, בעקרונות הדמוקרטיה ובזכויות היסוד ובזכויות הפרט, פגיעה באמצעות חקיקה בבית המשפט העליון, שומר הסף של הדמוקרטיה וההפרדה בין הרשויות, על ידי צביעתו בפוליטיזציה וצמצום עצמאותו, פגיעה נוספת הינה במוסד היועץ המשפטי כאשר החשש המסתמן כעת הינה פגיעה משמעותית בעצמאותו והמיעוט הפך למודאג מאוד לזכויותיו ומעריצות הרוב.

תמצית הדברים, הינה להצביע על שחיקת הערכים האנושיים, המוסריים והדמוקרטיים.

מתחיל תהליך של הפקרת המוסר וערכים כפולים וכאשר מסתמנת לגיטימציה פנימית וסביבתית לקיומה או העלמת עין מהפרות ערכיות מוסריות ואין זה משנה כלפי מי.

תהליך של העלמת עין מהפרות ערכיות מוסריות גורר אחריו הפרות נוספות והחמרה התנהגותית הטומנת בחובה קיפולים ערכיים, קמרים וקערים וכך הם חוזרים כבומרנג על המרשה את שחיקתם בקרבו, פוגעת בקבוצת השייכות שלו ובחברה אליה משתייך.

יפה שעה אחת קודם ללימוד של הפקת הלקחים ולמניעת הדרדרות במדרון חלקלק, בכך נבחנת אהבת המולדת, העם והמדינה.

 

הכותב הוא, ד"ר (סא"ל במיל') מנצור רדואן, חוקר את נושא הערכים וההתנהלות הארגונית, חי ונושם את המתרחש ושופע חום ואהבה למדינת ישראל.

כותב הספר, ד"ר מנצור רדואן, אלבום פרטי

 

 


אהבתם? שתפו >>

סקר חדשות NWS

האם מכבי חיפה בכדורגל תפסיד את המקום הראשון בטבלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

For security, use of Google's reCAPTCHA service is required which is subject to the Google Privacy Policy and Terms of Use.

I agree to these terms.

המלצת העורך
WP Twitter Auto Publish Powered By : XYZScripts.com
חזרה למעלה
דילוג לתוכן