חנן ממן, אחד השחקנים האהובים והוותיקים ביותר בהפועל חיפה החליט היום (רביעי) לפרוש מכדורגל, ויערוך את משחקו האחרון במחזור הקרוב מול סקציה נס ציונה.
הבעלים, יואב כץ אמר לאחר החלטתו של ממן: “קיבלתי בעצב רב, אך גם בהבנה את החלטתו של חנן לפרוש ממשחק.
חנן הוא גם אישיות מיוחדת מחוץ למגרש וגם שחקן מהמדרגה הראשונה שהעניק לאוהדי הקבוצה רגעי אושר רבים.
אני מאחל לו הצלחה גדולה בהמשך הדרך”.
ממן ערך 141 הופעות במדי הפועל חיפה בליגה, וכבש 53 שערים בכל המסגרות, הוא כבש 35 שערים בליגה, 12 בגביע המדינה ועוד 6 בגביע הטוטו.
בהמשך, כתב ממן מכתב פרישה ובו רשם: “הגיע הרגע ממנו הכי חששתי, רגע שכל ספורטאי מפחד ממנו, רגע הפרישה.
המחשבה הזו מלווה אותי לאורך כל העונה ולא כי נמאס לי או שהגשמתי הכל, זה ממש לא זה, אני פורש כי אני פשוט לא יכול.
הגוף כבר לא נותן לי לבצע את מה שהראש רוצה ומדמיין.
הפציעות אשתקד הכריעו, הפגיעה בירך שרק הולכת ומחמירה והזעזוע בבטן שהוציא אותי מאיזון.
ניסיתי והשתדלתי נתתי את כל כולי כמו תמיד, אבל אין מי שמכיר את הגוף שלי כמוני ויודע שזה לא מה שאני רגיל אליו.
אז אני מקשיב לגוף ולנפש שלי שפגועה לא פחות, ואני מחליט לסיים ולהשאיר, אני מקווה, טעם של עוד.
מגיל 7 אני במגרשים, מכבי חיפה בילדים ואז הפועל חיפה, המקום שהפך לימים לבית השני שלי. המועדון שנתן לי את ההזדמנות והבמה לנסות להדמות לשחקנים שהערצתי יוסי בניון, אייל ברקוביץ, חיים רביבו.
יש כ״כ הרבה אנשים שהכרתי בדרך שעזרו לי להיות האדם שאני היום וזה הזמן להגיד תודה.
לסוכן שלי דודו דהאן, מעריך הכל לאורך הדרך. כל סמס, טלפון וחוזה בכל יעד שהגענו אליו. תמיד ידענו יחד מה הכי טוב בשבילי ומה פחות. תודה על האופן שבו התייחסת אליי ולכישרון שלי.
ליואב כץ הבעלים של הפועל חיפה על הטיפוח מגיל צעיר ועל האמון, על שלא עמדת בדרכי כשרציתי להתקדם ועל כך שתמיד הדלת היתה פתוחה כשרציתי לחזור.
תודה על היחס האישי והחם תמיד, שלא היה תלוי בהצלחה כזו או אחרת במגרש.
לקהל של הפועל חיפה שהיה לו בהתחלה קשה לקבל שחקן שמגיע ״מבית ירוק״, אבל הצליח לגרום לי להרגיש אחרי כ״כ הרבה שנים חלק חשוב מההיסטוריה של המועדון.
תודה שבחרתם בי 3 פעמים לשחקן העונה שלכם וסליחה שלא הצלחתי להיות כזה גם העונה.
תודה לכל הבעלים, השחקנים, המאמנים ואנשי הצוות לאורך השנים, על ששיתפתם אותי ונתתם לי הזדמנות להראות את הכישרון שלי ממשחק למשחק, על הגיבוי שנתתם כשהייתי פחות טוב ועל האמון התמידי.
אני שמח ומודה על הזכות שנפלה בחלקי לשחק במועדונים הגדולים בארץ.
הפועל תל אביב, בית״ר ירושלים והפועל ב”ש, מכל מועדון ועיר יצאתי עם חוויות וחברים לחיים.
לכל האוהדים במרוצת השנים מכל הקבוצות בארץ על שתמיד הערכתם ו”רציתם” שאבוא לשחק במועדון שלכם.
לאחיות שלי, אורית ז״ל, רוית ומורן. על כך שהייתן תמיד לא אובייקטיביות ובשבילכן תמיד הייתי הכי טוב או שכולם היו גרועים לעומתי. ידעתן לסמס ולצלצל ברגע שהרגשתן שאני מדוכדך.
לאורך הקריירה כבשתי ובישלתי שערים, ניצחתי והפסדתי משחקים, ובעונה אחת אפילו לדעתכם האוהדים הייתי הכי טוב, נבחרתי ל- MVP של העונה.
אבל ההישג הכי גדול שלי בקריירה הוא ללא ספק החודש ההוא או התקופה הזו שכל עולם הכדורגל, בלי יוצא מן בכלל נרתם לעזרתי ולעזרת משפחתי.
נתתם לנו את הזכות לקוות ולהאמין שאורית תמשיך לחיות ולהיות. הסוף הוא עצוב אבל הדרך לא תשכח.
הרבה אנשים מביטים על הכדורגל שלנו בעין לא טובה, החודש הזה הראה עד כמה האנשים בכדורגל הישראלי, שחקנים, מאמנים, בעלים, אוהדים, יכולים להיות יחד ולגלות את הצד המדהים שלהם כבני אדם.
תודה לכם על גדלות הנפש.
להורים שלי, אני רוצה להגיד תודה וסליחה.
סליחה שהבטחתי לכם כשהייתי ילד צעיר תמים וחשבתי שבזכותי לא תצטרכו לעבוד יותר לעולם.
תודה על האמון והתמיכה הבלתי פוסקים, על הערכים ועל מה שראיתי בבית שהפך אותי לאדם שאני היום.
אמא שלי היקרה שהבטיחה לי כל שנה, גם כשהייתי הכי נמוך, שהשנה אני אגבה ובסוף גם זה קרה. האוהדת הכי מסורה, דור שני, גם לצד אבי וגם לצידי בכל מגרש, בכל מקום ובכל שעה.
מקווה שאת גאה בילד שגידלת, תודה שהתרגשת איתי תמיד.
אבא , שהאמין בי גם כשלא האמנתי בעצמי. על הדחיפה כשהיה צריך ועל האיפוס כשהייתי זקוק לו. תודה שלקחת אותי יום יום לאימונים ולא וויתרת לי. היית בשבילי תמיד המודל לחיקוי, אם זה בתור כדורגלן והיום בתור אבא.
אני גאה שעם השנים התחילו להגיד אבא של ולא הבן של כמו בהתחלה.
אשתי היקרה ברבור, שהכירה אותי כילד עם חלום, אחד כזה שכל היום מפרפר את כולם במגרשים.
לאחר עשור, פלוס מינוס, הפכה לבת הזוג שלי ואני כבר כדורגלן מן המניין. אנחנו סופרים יחד 8 שנים ואלו הן השנים המאושרות והטובות בחיי.
עזרת לי לצמוח ולהגיע לגבהים שלא האמנתי שאגיע. מעבר של דירות, לידות והמון הכלה לאורך הדרך. רק את יודעת ומבינה מה זה כדורגל לטוב ולרע. תודה על מסע הכדורגל המשותף שאותו אנו מסיימים ביחד כאלופי העולם עם שני ילדים מדהימים, גל ודן.
נגמרו השבתות לבד איתם, תחייכי. אני אוהב אותך.
לבסוף אעשה משהו שלא עשיתי מיימי.
אני רוצה להודות לעצמי, לילד חסר הביטחון בתחילת הדרך, שחלם להיות כדורגלן.
תודה שהמשכת להאמין, שלא פחדת משום מעמד אליו הגעת ואף פעם לא ברחת. תודה שלא היית קנאי רק להצלחה שלך ותמיד שמחת בהצלחה של אחרים.
על הדרך שתמיד פתרת סוגיות יותר מסובכות לאורך הקריירה, שידעת להבדיל בין העיקר לתפל . תודה על הדרך ועל הרבה זכרונות טובים יותר וטובים פחות.
תודה שלמרות הקושי העצום, אתה מבין שצריך לעצור, לתקן את הגוף והנפש.
זהו סוף הפרק, אבל לא סוף הסיפור.
“אל תבכה כי זה נגמר, חייך כי זה קרה”.
שלכם, חנן”.
