יש אנשים שמגיעים לעיתונות במקרה, ויש כאלה שנדמה שהעיתונות פשוט חיכתה להם ויואב איתיאל, שנבחר לאיש השנה של חדשות NWS בקטגוריית התקשורת והעיתונות, שייך כנראה לסוג השני.
עבורנו הוא גם קולגה וחבר מוערך, אבל הבחירה בו היא קודם כול מקצועית: בזכות שנים ארוכות של עבודה עיתונאית, סקרנות שאינה נגמרת, נוכחות כמעט בלתי פוסקת בשטח והיכולת להמשיך לחפש את הסיפור הבא גם אחרי שכבר נדמה שהיום העיתונאי הסתיים.
איתיאל הוא כרמליסט מובהק, הוא גדל והתחנך בכרמל בחיפה והקשר שלו למילה הכתובה התחיל הרבה לפני שמישהו חשב לתת לו תעודת עיתונאי ולדבריו, כבר בסביבות גיל עשר הפיק את עיתון ילדי רחוב לאונרדו דה וינצ'י על מכונת הכתיבה של אביו של חברו ינון רפפורט, למיזם הצטרף גם אריאל נישליס, המוכר כיום מרדיו חיפה ומרדיו "חם אש".
בהמשך הגיע "יחזקאל", עיתון אופוזיציוני ל"חברת התלמידים" בסניף מרכז של בית הספר הריאלי, שאותו הוציא יחד עם צביקה רייטר, כיום ד"ר צביקה רייטר.
בגיל 14 כבר כתב כ"עיתונאי קטן" בשבועון הילדים "הארץ שלנו", ובהמשך קיבל טור קבוע, כאשר הכתבה הראשונה שהגיש לעורך אוריאל ריינגולד הייתה לא פחות מראיון עם סוכן המוסד וולפגנג לוץ, "המרגל על הסוס", שהגיע אז לחתום על ספרו בחנות "ספרי" במרכז הכרמל.
אפשר לומר שכבר אז היה ברור שהילד מהכרמל לא ממש מחפש סיפורים קטנים.
העיתונות חיכתה לו
אחרי 12 שנות לימוד בבית הספר הריאלי וילדות בתנועת הצופים בשבט כרמל, הגיע השירות בנח"ל ולאחריו לימודים בפקולטה לארכיטקטורה ולתכנון ערים בטכניון הישן בהדר הכרמל.
את לימודיו סיים בהצטיינות ומשם המשיך לקריירה בתחום המחשוב, כולל 17 שנים מוצלחות בארצות הברית.
בשנת 2002 שב לישראל עם רעייתו ענת וילדיהם, המשפחה קבעה את ביתה בזכרון יעקב, ענת, מורה ליוגה ובעלת השכלה אקדמית נרחבת בכימיה מהטכניון, מרכזת כיום את לימודי הכימיה בתיכון המושבה.
איתיאל עוד הספיק להקים עם תושב חוזר נוסף סוכנות נדל"ן מצליחה, אבל בשנת 2008 קרה מה שכנראה היה בלתי נמנע: הוא נשאב מחדש אל הכתיבה ואל הצילום ומאז, הוא שם.
הוא החל ב"מגזין המושבות", שבו הוא וענת היו במשך תקופה ארוכה גם מבעליו, המשיך באתר הפלילים "פוסטה" וברדיו חיפה, שם ערך והגיש את התוכנית "כאן גרים בכיף", שבמסגרתה הרבה לראיין דוברים ערבים ולעסוק בחברה הערבית.
בשנת 2017 הצטרף לוואלה, ובקרוב יחל את שנתו העשירית באתר.
לצד תפקידו ככתב הצפון, איתיאל מסקר לאורך השנים גם את החברה הערבית ואת הישראלים בחו"ל ומאז 7 באוקטובר התווסף נדבך משמעותי נוסף לעבודתו: סיקור ישראלים ויהודים ברחבי העולם, ובפרט אירועים של אנטישמיות והתנכלויות.
אחרי כל המסלול הזה, איתיאל עצמו דווקא מסכם אותו במשפט שמספר עליו לא מעט: "כל זה לא ממש מעניין.
במקצוע שלנו, מה שמעניין הוא הידיעה של מחר בבוקר".
לחשוף את מה שמישהו מעדיף להסתיר
כששאלנו אותו מדוע בחר להיות עיתונאי, התשובה הייתה קצרה ומדויקת.
"שאלה טובה, בעיקר מפני שאני רואה שליחות בחשיפת דברים שאחרים טורחים להסתיר מהציבור ממניעים זרים".
וזה אולי גם אחד ההסברים לבחירה שלנו בו.
עיתונות מקומית ואזורית היא לא רק הודעות לעיתונות, מסיבות עיתונאים וציטוטים, היא דורשת היכרות עמוקה עם השטח, עם האנשים, עם הרשויות ועם מוקדי הכוח. היא מחייבת לשאול שאלות גם כשלא נוח לשמוע אותן ולהיות שם גם כשהמצלמות האחרות כבר התקפלו.
ומאחורי העדשה: עולם אחר לגמרי
מי שמכיר את יואב בעיקר דרך הידיעות והדיווחים שלו עשוי להיות מופתע לגלות עולם יצירתי שלם שמסתתר מאחוריהם.
איתיאל הוא צלם מוכשר מאוד, ומי שמבקר בחשבון האינסטגרם שלו מגלה לעיתים צד אחר לגמרי של כתב החדשות ובמשך שנים הוא צילם חדשות, הופעות ומוזיקה חיה, מקונצרטים קלאסיים ואופרה ועד פסטיבלי רוק. הוא עסק גם בצילומי אופנה ובצילום אמנותי.
"יש שיאמרו שחשבון האינסטגרם שלי הוא הביטוי המופרע ביותר לצד היצירתי שלי", הוא אומר.
אבל אם חשבתם שהמצלמה היא התחביב היחיד, חכו.
"התחביב המאתגר ביותר שלי הוא שחמט, אני משחק כמה פעמים ביום באייפון מול יריבים מכל העולם. זה גאוני בעיניי ונתן למשחק חיים חדשים".
לצד כל אלה נותרה בו המשיכה הישנה למחשבים ולטכנולוגיה ובשנים האחרונות גם לבינה מלאכותית.
"אני כבר לא יודע היכן עובר הגבול בין מקצוע לתחביב, אבל בשנים האחרונות אני מתרגש מאוד מההתנסות האינטנסיבית שלי בכלי בינה מלאכותית".
הכרמל, הבית והמשפחה
מאחורי הקריירה והעבודה האינטנסיבית נמצא גם יואב האיש, בן למשפחה חיפאית ששורשיה נטועים בעיר ובכרמל.
בתקופה האחרונה נפרד יואב מאמו, שהייתה מחנכת ומורה מוכרת ומוערכת בחיפה, גם במסגרת הבחירה הזו אנחנו מבקשים לשלוח ליואב ולמשפחתו חיבוק גדול.
כי בסופו של דבר, מאחורי הכותרות, הסקופים, התמונות, הטלפונים והמרדף אחרי הידיעה הבאה, נמצאים אנשים.
"אני מעדיף להיות מאחורי העדשה"
גם את הבחירה בו לאיש השנה מקבל איתיאל בדרך שמאפיינת אותו.
"מי שמכירים אותי יודעים שאני משתדל שלא להתבלט.
בדרך כלל אני נמצא מאחורי העדשה ולא מולה, כותב מול מסך ולא משדר מאולפן.
אני מעדיף להשאיר את הפוקוס על מי שאני מראיין או כותב עליו.
זו עבודה חשובה מאוד, אחראית מאוד ורגישה מאוד והיא גם קשה מאוד".
וכאן הוא חוזר לדמות שלה הוא רוחש הערכה מיוחדת, השופטת דליה דורנר, לשעבר נשיאת מועצת העיתונות, ולרעיון המזוהה עם ג'ורג' אורוול: עיתונות אמיתית היא זו שמפרסמת את מה שלמישהו אחר יש אינטרס שלא יתפרסם.
איתיאל מוסיף: "צריך לזכור שלפרסם כל היום, מדי יום, דברים שלמישהו יש אינטרס שלא יתפרסמו, זו עבודה קשה.
לכן מרגש מאוד כששמים לב לכך ועוצרים לרגע כדי לציין את העבודה שלי ושלנו בחדשות וואלה".
אז הפעם, יואב, אנחנו עוצרים.
לא להרבה זמן, כי שנינו יודעים שבעוד רגע הטלפון יצלצל, הודעה תיכנס, משהו יקרה בחיפה או בצפון ושוב נתחיל לרוץ.
אבל לרגע אחד מותר גם לעיתונאי שנמצא בדרך כלל מאחורי המצלמה לעמוד לפניה.
יואב איתיאל הוא איש השנה של חדשות NWS בקטגוריית התקשורת והעיתונות.
ברכות, קולגה.
"פרויקט "אנשי השנה" של חדשות NWS במיזם מיוחד לסיכום השנה החולפת: "אנשי השנה" של תשפ"ו בסדרת כתבות מרגשת על האנשים, הדמויות והארגונים שהשפיעו, ריגשו והובילו מהלכים משמעותיים בחיפה, בקריות, בנשר, בחוף הכרמל ובצפון כולו.
בכל כתבה יש את הבחירה שלנו בקטגוריות השונות ונכיר לכם מקרוב את אלו שעשו את תשפ"ו החולפת".
