משנכנס אב ממעטין בשמחה, משנכנס אב, רוח של הרהורים, מחשבות, זיכרון, געגוע, ערגה וכיסופים ממלאת את החלל, משמשת בערבוביה.
ימי בין המצרים, ימי כל רודפיה השיגוה, ימי החורבן, ימי שועלים מהלכים בין ההריסות אל מול הצלם בהיכל, ימי סאת הייסורים של אומת האל המלווה אותה מיום עמדה על בימת ההיסטוריה ועד ימינו אלה.
ימי החורבן, הקינות, השק ואפר שיוצע לכל, ההתבוננות פנימה, הגעגוע ללב העם היהודי, אל המקדש החרב, אל השיבה לחזות בכוהנים בעבודתם ובלווים בשירתם, כאז כן היום.
חודש אב נצרב בתודעה הלאומית כחודש פורעניות ואכן מבט חטוף בהיסטוריה בת מאה השנים האחרונות מאשש הנחה זו.
בחודש אב, בשנת תרפ"ט נטבחו יהודי חברון, בחודש אב בשנת תש"ב התגבר קצב השמדת יהודי אירופה, רבבות יהודים נשלחו בחודש אב לטרבלינקה כחלק מחיסול גטו ורשה, בחודש אב תש"ד חוסל גטו לודג' היהודים נשלחו משם למשרפות באושוויץ, בחודש אב תש"ה האודים המוצלים מאש החלו לעלות למדינת היהודים, בחודש אב, בשנת תש"ח התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות והתקומה של העם היהודי, בחודש אב תשס"ה החלה עקירת וגירוש אלפי יהודים מבתיהם בגוש קטיף.
חודש אב בהיסטוריה היהודית מספר את סיפור הכאב, החורבן, הגלות, הפרעות, הפורענות.
חודש אב מלמד אותנו כי הוא אינו רק חודש חורבן ונהי אינו רק חודש סוף הדרך, אלא השער לנחמה, מתוך השבר תצמח התקווה, התקומה, התחייה, ההזדמנות.
תקווה באב היא המציאות של העת הזו, בנייה, יצירה, התחדשות, תקומה, רוח יהודית זקופה, רוח של גבורה, רוח של עוז, רוח של אמונה, שיבה אל הבתים שנעקרו.
תקווה באב היא היכולת של עם הנצח לנער מעליו את האפר, את האבק, את המספד, להשיל את השק, לנגב את הדמעות, להפוך מספד למחול, ללבוש את אדרת הגבורה והניצחון.
תקווה באב היא הנחמה אחרי החזון והשבר, תקווה באב היא מדינת ישראל הנלחמת בשבע חזיתות לאחר חורבן טבח שבת שמחת תורה משרטטת ומבצרת את גבולותיה, היא קולטת יהודים השבים לביתם, היא ירושלים בתפארתה, היא בתי מדרש הומים, כלכלה עוצמתית, פריחה ושגשוג, היא חברה פחות מקוטבת ועדיין מפולגת, היא רוח, רוח גדולה שתקווה באב נושאת בכנפיה.
תקווה באב היא יהודים העולים בטהרה להר הבית, היא יהודים הרשאים לעלות להר הבית ונמנעים רק בגלל ההלכה היהודית, היא יהודים מתפללים, שרים, פוסעים בשבילי ההיסטוריה היהודית לדורותיה.
תקווה באב היא היכולת לחלוק, לא להסכים, לחדד עמדות, לחשוב אחרת, ועדיין להישאר אחים אוהבים.
תקווה באב היא היא ההבנה שגם לאחר הלילה הארוך ביותר, אחרי החושך הגדול, אחרי הנפילות, עם ישראל יודע לקום, לבנות להאמין ולצעוד בבטחה.
תקווה באב היא האמונה היהודית הנצחית שלעולם אחר השקיעה תבוא הזריחה.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט:
