יומיים לאחר הבחירות לכנסת ה-26, שנערכו ביום שלישי שעבר אפשר כבר לבחון את תוצאות ההצבעה בחיפה ולנסות להבין לא רק מי ניצח ומי הפסיד, אלא גם מה הן מלמדות על מעמדה הפוליטי של העיר הגדולה בצפון.
הנתונים חושפים מציאות שאינה פשוטה: חיפה ממשיכה להיות אחד ממוקדי הכוח האלקטורליים החשובים בישראל, אך נדמה שבמערכת הבחירות האחרונה היא לא זכתה לתשומת הלב הפוליטית המתבקשת ממעמדה.
מפלגות הקואליציה היוצאת ובראשן הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית, כמעט שלא הורגשו בקמפיין הציבורי בעיר ומנגד, מפלגות האופוזיציה והשינוי קיימו פעילות פוליטית משמעותית יותר, ובסופו של דבר גם זכו לתוצאות מרשימות.
אלא שלצד ההישגים הפוליטיים, הנתון שצריך להטריד כל חיפאי, ללא קשר לעמדתו הפוליטית, הוא העובדה שיותר מ-100 אלף בעלי זכות בחירה בעיר כלל לא השתתפו בבחירות.
101 אלף חיפאים נשארו בבית: הנתון שצריך להדאיג את העיר
על פי טבלת תוצאות הבחירות שניתחה מערכת חדשות NWS, בחיפה היו 265,050 בעלי זכות בחירה ומתוכם הצביעו 164,045 תושבים בלבד, ושיעור ההצבעה בעיר עמד על 61.89%.
בסך הכול נספרו 163,232 קולות כשרים ו-813 קולות פסולים.
המשמעות ברורה: 101,005 בעלי זכות בחירה בחיפה לא מימשו את זכותם הדמוקרטית.
מדובר בכ-38% מבעלי זכות הבחירה בעיר.
זהו נתון משמעותי במיוחד כאשר מביאים בחשבון את העובדה שחיפה היא אחת הערים הגדולות והמשפיעות בישראל ולמעשה, אילו שיעור ההצבעה בחיפה היה גבוה בעשר נקודות אחוז בלבד, היו מתווספים למעלה מ-26 אלף מצביעים.
אלו עשרות אלפי קולות שעשויים להשפיע על כוחה הפוליטי של העיר ועל יכולתן של המפלגות השונות לגייס תמיכה ציבורית וכמובן, אי אפשר לדעת למי היו מצביעים אותם תושבים אילו הגיעו לקלפיות, אך אפשר בהחלט לקבוע שמדובר בפוטנציאל אלקטורלי משמעותי שלא מומש.
והשאלה המתבקשת היא: כיצד עיר מרכזית כל כך מגיעה למצב שבו יותר משליש מבעלי זכות הבחירה שלה אינם משתתפים בבחירות?
חיפה שוב נשארת מאחור: גם בבחירות המקומיות התושבים לא נהרו לקלפיות
מי שעוקב אחר הפוליטיקה החיפאית יודע שהתופעה אינה חדשה.
גם בבחירות המוניציפליות האחרונות התמודדה חיפה עם שיעורי השתתפות נמוכים ועם קושי לגייס חלקים נרחבים מהציבור למעורבות פוליטית ונראה כי בחיפה מתקיים פעם אחר פעם פער בין השיח הציבורי, הביקורת על ההנהגה והדרישות לשינוי, לבין הנכונות של התושבים להגיע לקלפי ולהשפיע בפועל.
ברשתות החברתיות, בקבוצות התושבים ובשיח המקומי נשמעות לא מעט תלונות על מצבה של העיר, על התשתיות, על התחבורה, על הביטחון האישי ועל התנהלות הרשויות, אלא שביום שבו ניתנת לציבור האפשרות להשפיע על זהות מקבלי ההחלטות, חלק משמעותי מהתושבים בוחר להישאר בבית.
חשוב להדגיש: גם למי שאינו מצביע עומדת הזכות לבקר את השלטון. עם זאת, הימנעות כה רחבה מהצבעה מחלישה את יכולתה של העיר לתרגם את גודלה ואת צרכיה לכוח פוליטי.
זו אינה רק שאלה של ימין ושמאל, אלא שאלה של מעורבות אזרחית ושל עתידה של חיפה.
איזנקוט ניצח בחיפה: הליכוד נשאר במקום השני
תוצאות ההצבעה בחיפה מציגות תמונה פוליטית שונה מזו שנרשמה ברמה הארצית.
מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט היא המנצחת הגדולה בעיר, עם 36,457 קולות, שהם 22.33% מכלל הקולות הכשרים.
הליכוד בראשות בנימין נתניהו הגיע למקום השני, עם 29,642 קולות, שהם 18.16%.
הפער בין שתי המפלגות עומד על 6,815 קולות לטובת איזנקוט.
במקום השלישי נמצאת מפלגת ביחד בראשות נפתלי בנט, עם 20,048 קולות, שהם 12.28%.
מפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן זכתה ל-16,991 קולות, שהם 10.41% ואילו ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן קיבלה 16,356 קולות, שהם 10.02%.
כך הצביעה חיפה בבחירות לכנסת ה-26
| מפלגה | מספר קולות | אחוז מהקולות הכשרים |
|---|---|---|
| ישר – גדי איזנקוט | 36,457 | 22.33% |
| הליכוד – בנימין נתניהו | 29,642 | 18.16% |
| ביחד – נפתלי בנט | 20,048 | 12.28% |
| הדמוקרטים – יאיר גולן | 16,991 | 10.41% |
| ישראל ביתנו – אביגדור ליברמן | 16,356 | 10.02% |
| הרשימה המשותפת | 15,955 | 9.77% |
| יהדות התורה | 5,323 | 3.26% |
| עוצמה יהודית | 4,962 | 3.04% |
| הציונות הדתית וזהות | 4,782 | 2.93% |
| המילואימניקים והכלכלית | 4,061 | 2.49% |
| ש״ס | 3,328 | 2.04% |
| עמך ישראל | 2,250 | 1.38% |
| רע״ם | 1,978 | 1.21% |
הנתונים מבוססים על טבלת תוצאות הבחירות שהגיעה לידי חדשות NWS ומשקפים את מצב הספירה בקובץ וייתכנו שינויים עם השלמת התוצאות הרשמיות.
מפלגות השינוי התחזקו: חיפה מצביעה אחרת מהמדינה
אחת התופעות הבולטות ביותר בתוצאות הבחירות בחיפה היא התמיכה הגבוהה במפלגות האופוזיציה.
ארבע המפלגות ישר, ביחד, הדמוקרטים וישראל ביתנו זכו יחד ל-89,852 קולות ןמדובר בכ-55.04% מכלל הקולות הכשרים בעיר.
לשם השוואה, חמש מפלגות הקואליציה היוצאת, הליכוד, ש״ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית והציונות הדתית, קיבלו יחד 48,037 קולות, שהם כ-29.43% ומדובר בפער משמעותי מאוד.
עם זאת, חשוב להבהיר כי מדובר בחלוקה על פי השתייכותן של המפלגות לקואליציה ולאופוזיציה היוצאות ולא בתחזית להרכב הממשלה הבאה.
התמונה המתקבלת ברורה: חיפה העניקה יתרון משמעותי למפלגות השינוי.
גם ההשוואה לממוצע הארצי מחזקת את המסקנה.
מפלגת ישר קיבלה בחיפה 22.33% מהקולות, לעומת כ-16.19% ברמה הארצית לפי הקובץ.
ישראל ביתנו זכתה בחיפה ל-10.02%, לעומת 5.94% בארצי.
הדמוקרטים קיבלו 10.41% בחיפה, לעומת 6.51% בארצי.
מפלגת ביחד זכתה ל־12.28% בחיפה, לעומת 9.02% ברמה הארצית.
לעומת זאת, הליכוד קיבל בחיפה 18.16%, לעומת 20.69% בארצי.
כלומר, חיפה אינה רק עיר שבה מפלגות השינוי ניצחו במספר הקולות, שיעור התמיכה בהן גבוה באופן ניכר מהממוצע הארצי, בעוד ששיעור התמיכה בליכוד נמוך מהממוצע הארצי.
הציבור הערבי בחיפה: כמעט 18 אלף קולות לרשימות הערביות
גם להצבעת הציבור הערבי בחיפה יש משקל משמעותי בתוצאות הבחירות.
הרשימה המשותפת זכתה בעיר ל-15,955 קולות, שהם 9.77% מכלל הקולות הכשרים.
מפלגת רע״ם קיבלה 1,978 קולות נוספים, שהם 1.21%.
בסך הכול קיבלו שתי הרשימות הערביות יחד 17,933 קולות בחיפה, שהם כ־10.99% מכלל הקולות הכשרים בעיר.
מדובר בכמעט 11% מכלל הקולות הכשרים בחיפה, נתון הממחיש את משקלה האלקטורלי של ההצבעה לרשימות הערביות בעיר המעורבת ועם זאת, אין להסיק מהנתונים שכל הקולות לרשימות הללו הגיעו ממצביעים ערבים או שכל המצביעים הערבים בחרו ברשימות ערביות.
נתון מעניין נוסף הוא הפער בין שתי הרשימות.
הרשימה המשותפת קיבלה בחיפה יותר מפי שמונה קולות מרע"ם.
ברמה הארצית, על פי הקובץ, הרשימה המשותפת זכתה ל-9.19% מהקולות, לעומת 9.77% בחיפה.
רע״ם, לעומת זאת, זכתה בחיפה ל-1.21% בלבד, לעומת 6.02% ברמה הארצית.
הפער הזה מלמד על דפוס הצבעה מקומי שונה ועל יתרון ברור לרשימה המשותפת בקרב המצביעים שבחרו ברשימות הערביות בחיפה.
הקואליציה כמעט נעלמה מחיפה: האם המפלגות ויתרו על העיר?
מעבר לתוצאות המספריות, אחת השאלות הפוליטיות המרכזיות שעולות ממערכת הבחירות האחרונה היא מדוע חיפה לא זכתה לנוכחות משמעותית יותר של מפלגות הקואליציה.
במהלך הקמפיין הורגשה בעיר פעילות של מפלגות השינוי והאופוזיציה, שקיימו מפגשים, כנסים ופעילות פוליטית ומנגד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שביקר בצפון במהלך מערכת הבחירות, לא כלל את חיפה במסלול ביקורו.
גם מצד הציונות הדתית ועוצמה יהודית לא נרשמה בעיר נוכחות ציבורית בולטת של הנהגת המפלגות, בוודאי לא כזו שתואמת את גודלה ואת חשיבותה האלקטורלית של חיפה.
במילים אחרות, נדמה שמפלגות הקואליציה העדיפו להשקיע את תשומת הלב שלהן במוקדי תמיכה אחרים בצפון.
ייתכן שמדובר בהחלטה אסטרטגית שנבעה מהערכת סיכויי ההצלחה בערים השונות, אך התוצאה הפוליטית מעוררת שאלות.
הרי הליכוד קיבל בחיפה כמעט 30 אלף קולות.
עוצמה יהודית קיבלה כמעט 5,000 קולות והציונות הדתית מספר דומה ומדובר בעשרות אלפי מצביעים שמצפים ובצדק, שגם המפלגות שבהן בחרו יתייחסו לעירם כאל יעד פוליטי חשוב.
אי אפשר לקבוע שהיעדרות הקואליציה מהקמפיין היא שגרמה לתוצאות ההצבעה, אך בהחלט אפשר לשאול האם פעילות אינטנסיבית יותר בחיפה הייתה עשויה לשנות את התמונה.
חיפה מול הקריות: שתי מציאויות פוליטיות שונות
הפער בין חיפה לבין הערים הסובבות אותה בולט במיוחד.
בעוד שבחיפה מפלגת ישר של איזנקוט ניצחה, בקריות, בנשר ובטירת כרמל הליכוד שמר על המקום הראשון.
בטירת כרמל, למשל, הליכוד זכה לכ-48% מהקולות, בקריית אתא לכ-41% ובקריית ים לכ-40%.
גם בקריית ביאליק, בקריית מוצקין ובנשר ניצח הליכוד.
התוצאות הללו מצביעות על הבדלים פוליטיים משמעותיים בתוך מטרופולין חיפה עצמו.
העיר הגדולה בצפון מצביעה באופן שונה מהערים המקיפות אותה.
האם מדובר בהבדלים בהרכב האוכלוסייה, במאפיינים חברתיים וכלכליים, בהזדהות פוליטית או בהשפעת הקמפיינים המקומיים?
כדי להשיב על כך באופן מבוסס נדרש מחקר מעמיק יותר, אך ברור שהמטרופולין אינו מהווה מקשה פוליטית אחת.
ואיפה הייתה עיריית חיפה? שאלות גם כלפי יונה יהב
לצד הביקורת על המפלגות הארציות, ראוי להפנות את המבט גם להנהגה המקומית.
ביום בחירות שבו יותר מ-265 אלף חיפאים רשאים להצביע, ניתן היה לצפות לקמפיין עירוני בולט המעודד השתתפות אזרחית.
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, עומד בראש אחת הערים החשובות בישראל, עיר שבה שיעור ההצבעה הנמוך הוא תופעה מוכרת גם ממערכות בחירות קודמות.
דווקא על רקע זה, היה מקום לצפות לנוכחות ציבורית משמעותית של ההנהגה העירונית ביום הבחירות, לקריאה אישית וברורה לצאת לקלפיות ולמסר שמדגיש את חשיבות ההשתתפות הדמוקרטית.
במהלך יום הבחירות לא בלטה בסיקור חדשות NWS תמונת הצבעה של ראש העיר או קריאה אישית משמעותית מטעמו לציבור החיפאי.
אין בכך כדי לקבוע שלא הצביע או שלא פורסמו מסרים בערוצים אחרים, אך הדבר מעלה שאלה בדבר מידת הנראות של ההנהגה העירונית בעידוד ההצבעה.
יש לציין כי העירייה כן הודיעה על חניה ללא תשלום בכחול לבן ביום הבחירות, מהלך שנועד להקל על התושבים ובכל זאת, השאלה רחבה יותר מהסדרי חניה.
האם העירייה עשתה די כדי לעודד את תושבי חיפה לממש את זכותם הדמוקרטית?
האם נעשה מאמץ ציבורי משמעותי להגיע לצעירים, לשכונות, לאוכלוסיות השונות ולתושבים שממעטים להשתתף בבחירות?
והאם הנהגת העיר מבינה ששיעור הצבעה נמוך אינו רק עניין ארצי, אלא גם סוגיה עירונית הנוגעת למעורבות התושבים ולתחושת השייכות שלהם?
אלו שאלות שראוי להעלות דווקא עכשיו, כאשר תוצאות הבחירות מונחות על השולחן.
העיר השלישית בישראל במספר הקולות הכשרים, אבל האם מישהו סופר אותה?
על פי טבלת התוצאות שנבדקה, חיפה מדורגת במקום השלישי בישראל במספר הקולות הכשרים, אחרי תל אביב–יפו וירושלים.
בתל אביב–יפו נספרו 307,420 קולות כשרים, בירושלים 297,623, ובחיפה 163,232.
אחריה נמצאות ראשון לציון, פתח תקווה ונתניה.
המשמעות היא שחיפה מחזיקה במשקל אלקטורלי משמעותי ביותר.
מדובר בעיר שיכולה להעניק למפלגות עשרות אלפי קולות, להשפיע על סדר היום הציבורי ולהיות מוקד מרכזי במערכות הבחירות, אלא שבפועל, לפחות במערכת הבחירות האחרונה, נדמה שהעיר לא קיבלה את המקום הראוי לה בקמפיין הארצי.
מצד אחד, חלק ממפלגות הקואליציה כמעט שלא הגיעו אליה.
מצד שני, יותר מ-100 אלף מתושביה בחרו שלא להגיע לקלפיות ובתווך ניצבת הנהגה עירונית שצריכה לשאול את עצמה כיצד מחזקים את המעורבות האזרחית ואת מעמדה הציבורי של חיפה.
המנצחים, המפסידים והמסר הפוליטי של חיפה
מבחינת תוצאות ההצבעה, גדי איזנקוט ומפלגת ישר הם המנצחים הברורים בחיפה.
גם נפתלי בנט, יאיר גולן ואביגדור ליברמן יכולים לראות בתוצאות בעיר הישג משמעותי.
הליכוד אמנם נותר כוח פוליטי גדול, אך סיים במקום השני ובשיעור תמיכה נמוך מהממוצע הארצי שלו.
מפלגות הקואליציה היוצאת, ככלל, לא הצליחו להשיג בחיפה את רמת התמיכה שלה זכו במקומות אחרים בצפון.
הרשימה המשותפת רשמה הישג משמעותי עם כמעט 16 אלף קולות, בעוד שרע״ם נותרה הרחק מאחור.
אבל מעבר לזהות המפלגות המנצחות, נראה שהסיפור הגדול של הבחירות בחיפה הוא הפער בין הפוטנציאל של העיר לבין מידת מימושו.
חיפה היא עיר מרכזית, בעלת אוכלוסייה מגוונת, מוסדות אקדמיים, תעשייה, נמלים, מרכזים רפואיים וחשיבות כלכלית וביטחונית לאומית.
היא אמורה להיות מוקד משיכה טבעי לכל מפלגה המבקשת להנהיג את מדינת ישראל, אלא שהמציאות הפוליטית שהשתקפה במערכת הבחירות האחרונה מעוררת תחושה אחרת: חיפה גדולה במספרים, אך לא תמיד זוכה ליחס התואם את חשיבותה.
השורה התחתונה: חיפה צריכה להפסיק להיות מובנת מאליה
הבחירות לכנסת ה-26 הסתיימו, אבל השאלות שהן משאירות אחריהן בחיפה רק מתחילות.
למפלגות הקואליציה ראוי להזכיר כי כמעט 30 אלף מצביעי ליכוד, לצד אלפי מצביעים נוספים של מפלגות הימין, חיים בעיר ומצפים לייצוג ולנוכחות.
למפלגות השינוי, שרשמו הישגים מרשימים, ראוי להזכיר כי התמיכה שקיבלו בחיפה מחייבת אותן להמשיך לפעול למען העיר גם לאחר סיום הקמפיין.
להנהגה העירונית ראוי להזכיר כי עידוד מעורבות אזרחית אינו עניין שולי, אלא חלק בלתי נפרד מחיזוק מעמדה של חיפה ולציבור החיפאי כולו צריך לומר דבר אחד ברור: אי אפשר לצפות שהעיר תזכה להשפעה פוליטית מרבית כאשר יותר מ-100 אלף מבעלי זכות הבחירה שלה אינם משתתפים בבחירות.
חיפה אינה עיר שולית, והיא בוודאי אינה צריכה להרגיש כזו.
היא בירת הצפון, אחת הערים החשובות במדינת ישראל, והבית של מאות אלפי תושבים שמגיע להם לקבל תשומת לב ציבורית ופוליטית בהתאם.
אולי זה המסר החשוב ביותר של בחירות 2026 בחיפה: העיר צריכה לדרוש יותר מהפוליטיקאים שלה, אבל גם התושבים צריכים לקחת חלק גדול יותר בעיצוב עתידה.
כי בסופו של דבר, מי שלא מגיע לקלפי מוותר על ההזדמנות להשפיע, ומי שמתעלם מחיפה עלול לגלות שיש בעיר הזאת הרבה יותר כוח פוליטי מכפי שהוא חושב.
