ההצבעה של החברה הערבית בישראל בבחירות האחרונות הייתה יכולה להיות חגיגה דמוקרטית מפוארת, חגיגה מרגשת של שוויון זכויות, חירות וצדק למיעוט במדינה יהודית ודמוקרטית.
הצבעה דרמטית של החברה הערבית היא, ללא ספק, נקודת מפנה אפשרית ביחסים שבין החברה הישראלית והשלטון לבין החברה הערבית וביחסים שבין החברה הערבית למדינה.
אין מרומם יותר מלראות אזרחים המחליטים לקחת את גורלם בידיהם, להיות שותפים משמעותיים בחברה הישראלית ולהשפיע על תחומי החיים הרבים המעסיקים אותם.
אלא שמעל השמחה על ההישג האלקטורלי המרשים מעיבה עננה, המסתירה את הפער שבין חלקים בהנהגה הפוליטית של החברה הערבית בישראל לבין האזרחים שנהרו בחדווה אל הקלפיות.
האזרחים הללו נוהרים לממש את זכותם הדמוקרטית כדי להפסיק את מרחץ הדמים ברחובות החברה הערבית, כדי להיאבק בפשע המאורגן המטיל את אימתו על התושבים, כדי להתמודד עם האבטלה, עם מצוקת הדיור ועם איכות חיים הטעונה שיפור.
על פי תפיסתה של הנהגה זו, תפקידם של האזרחים הערבים במחזה המאבק הלאומני, באמצעות קלפי הבחירות, הוא לשאת על לוח לבם את מפתחות הבתים של העקורים שהיו ואינם, לעמוד כפליטי עד על אנדרטת הנכבה, לייצג את קורבנות הכיבוש והנישול הישראלי, ולהוסיף ולשאת על גבם את עוולות הדיכוי היהודי.
וכך, עם היוודע שיעורי ההצבעה הגבוהים של ערביי ישראל, התבטא בכיר לשעבר בהנהגה הערבית, חבר כנסת לשעבר ובכיר במפלגה:
"הפלנו את הממשלה הפשיסטית, הממשלה הרצחנית, ממשלה של טיהור אתני, אנו מקדישים זאת לתושבי עזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה, ולכל האנשים החופשיים בעולם, וברכותינו גם לאסירים הנמקים בבתי הכלא"
התעקשתי שלא להיתלות בשוליים הקיצוניים, ביקשתי להאמין כי מדובר בשוליים, שאינם מייצגים את הציבור הערבי בישראל ואת רצונותיו, אלא שהשוליים התרחבו כל כך, עד שנדמה כי היו למרכז, והעננה סירבה להיעלם.
האזרחים הערבים שחגגו את הדמוקרטיה הישראלית הופכים, על פי תפיסתם של חלק ממנהיגיהם, לתפאורה במחזה לאומני.
לא הביוב הזורם לצד המדרכה השבורה בגן השעשועים היבש הוא שמטריד את הנהגתם, אלא מצב התזונה של מחבלי חמאס.
לא הבנייה הבלתי חוקית היא שעומדת בראש מעייניה, אלא הסירוב העיקש להגדיר את טובחי חמאס כמחבלים בארגון טרור.
האזרחים הערבים שעמדו בתורים ארוכים כדי לממש את זכותם הדמוקרטית אינם, בעיני אותה הנהגה, אלא תפאורה למאבק לביטול הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, תפאורה למאבק נגד ישראל, להכשרת חמאס ולהצגת ארגון המרצחים כארגון צדקה, והרשימה עוד ארוכה.
ערביי ישראל ראויים להנהגה שתטפל בצורכיהם, שתפעל לפתרון בעיותיהם, שתדאג לשילובם במרקם החיים במדינת ישראל ותיאבק למען ביטחונם, רווחתם ועתיד ילדיהם.
לדאבון הלב, חלק מנציגיהם לאומנים, בדלנים וקנאים, הפועלים, לתפיסתי, בניגוד לאינטרסים של בוחריהם ועסוקים בטיפוח הסיפור הפלסטיני על חשבון המצוקות האזרחיות של הציבור שהם מתיימרים לייצג.
נדמה היה כי ערביי ישראל יצאו בהמוניהם להצביע הצבעת מחאה, להצביע בעד תקווה, בעד עתיד טוב יותר, בעד חיבורים ובעד שינוי.
אלא שחלק מהנהגתם מיהר להבהיר, בדרכו, מהי בעיניו תכליתו של הגיוס ההמוני אל הקלפיות, לא יותר מתפאורה לנרטיב הפלסטיני, למאבק הלאומני בעד פלסטין ונגד ישראל, בעד המחבלים הכלואים, בעד הטרוריסטים ובעד הבדלנות.
תקוות ההתפכחות של ערביי ישראל שבה ונכזבה.
ואחרי הכול, אחרי התורים הארוכים, אחרי התקווה לשינוי ואחרי חגיגת הדמוקרטיה, נותר רק לתהות אם האזרחים שיצאו להצביע למען עתידם האזרחי מבינים כיצד משתמשים חלק מנציגיהם בקולם.
ואז, כשכל זה מתברר, נעמוד כולנו לשירת "בילאדי, בילאדי", תחי פלשתין, תחי הדמוקרטיה, בכר נסיראת נורה למוות בטייבה לפני תוצאות מדגם הבחירות, מערוף יחייא עאסלה מעארבה נורה למוות אחרי המדגמים בטלוויזיה.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט:
