התערוכה מתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה, וככזאת היא אירוע אמנותי ראשון מסוגו בישראל ובעולם.
התערוכה יוצרת מנהרה המחברת בין זמנים ותרבויות, בין כאן לשם ובין אז להיום, הבאים לידי ביטוי בחיבור בין אמנות עכשווית לבין צילומים ישנים ובקשר ביננו, החיים כיום, לבין הסיפור ההיסטורי שהוא חלק חשוב בזהותנו.
היצירות מעבירות מסר אוניברסלי של הומניות, סובלנות והבנת השונה, וזוהי נקודת החיבור המרכזית של האומנים היפניים העכשוויים לנרטיב היהודי.
סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ’יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן.
בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי שצילמה את הפליטים שהגיעו ליפן.
במרכז סיפור ההשמדה מוצגות יצירותיהם של האמנים טאצואו מיאג’ימה (במיצב וצילום) ויוקי אונודרה (צילום).
במרכז התערוכה המיצב המיוחד “ים של זמן” שנבנה בשיתוף פעולה בין האמן טאצואו מיאג’ימה (נ’ 1957) למקום.
ביצירה זו משתתפים ניצולי סוגיהרה, ניצולי שואה ובני משפחותיהם לצד מגזרים שונים באוכלוסייה הישראלית התומכים בסובלנות והבנת האחר.
היצירה המונומנטלית משתרעת על פני שטח של 50 מ”ר והיא מורכבת משלוש מאות יחידות לד, כל יחידה מונה לאחור מהספרה תשע ועד 1 ומאחורי כל ספרה מסתתר הזיכרון האישי של המשתתף שבחר את קצב פעולתה. 300 זיכרונות של אנשים שונים המנצנצים יחד בכור היתוך אחד.
