ספרים רומנטיים מבטיחים לנו סוף טוב, הם מספרים לנו שאהבת אמת תמיד תנצח, שלא משנה כמה הדרך תהיה קשה, בסוף נמצא את האדם שנועד לנו.
אבל מה קורה כשאף אחד לא מסוגל לזכור אותך?
הרומן The Invisible Life of Addie LaRue, מאת ויקטוריה שווב, לוקח את רעיון האהבה הגדולה ומעמת אותו עם עסקה אפלה, כזו שגובה מחיר שלא ניתן לדמיין.
הספר על בחורה, בת 23, שמרגישה כלואה בחיים שנכתבו עבורה על ידי ההורים שלה, היא מיועדת להתחתן עם בחור שאינה מכירה. היא לא רוצה להתחתן איתו, אך אין לה בחירה אמיתית בנושא.
מיואשת ואובדת עצות, יום לפני החתונה, אדי רצה אל היער ועושה את מה שכל חייה סבתה לימדה אותה לא לעשות, להתפלל לאלים שעונים לאחר החושך.
כך היא פוגשת את לוק, ישות אלוהית שמעניקה לה את מה שחיפשה כל חייה, חירות. הוא מבטיח לה חיי נצח, כאלה של חופש, כאלה שהיא בוחרת מה היא עושה בהם. זה נשמע כמו חלום עבור אדי, שמיד קופצת על ההזדמנות.
אך, למתנה נהדרת זו יש גם מחיר, כל אדם שיפגוש את אדי יישכח אותה ברגע שהיא תצא מטווח הראייה שלו. אבל הרעב של אדי לחופש, לחיים משל עצמה, כל כך חזק שהיא חותמת על החוזה ויוצאת אל החיים החדשים שלה בעיניים פעורות.
וכך הספר מתחיל, עם החיים החדשים של אדי, הרואה ואינה נראית, הרוח החיה.
בתחילתו, הספר סוקר את מעשיה לאחר הטלת הכישוף, איך היא עזבה את בית הוריה מבלי להגיד להם שלום, גרה ברחוב, טיילה מכפר לכפר, חיפשה אחר מישהו שיעזור לה להתמודד עם החיים הקשים בצרפת בתקופה זו, אך ללא הצלחה, אף אחד לא יכול לעזור למי שהוא לא זוכר אחרי שהוא מפנה את המבט.
היא לא יכולה להשאיר את חותמה על העולם בשום צורה, לא בכתיבה או ציור, לא בהקלטת קול ולא בהכנה של יצירה.
כל המהות שהיא היא הרגע הזה, כאן ועכשיו.
לעולם לא מעבר.
אבל אדי לא מוותרת, היא לוקחת את החיים החדשים שלה בשתי הידיים ומתחילה לחיות בשביל עצמה.
היא מחליטה לקחת מכל אחד את מה שהוא יכול לתת לה ולעבור הלאה ברגע שהוא מסתובב. וכך עוברות 300 שנים, 300 שנים בודדות שבהן אדי חיה בלי משמעות אמיתית, בלי אפשרות אמיתית לממש את עצמה ולפעמים בחוסר כיוון משווע.
החבר היחיד שלה לאורך השנים הארוכות, היחיד שזוכר אותה, הוא אותה ישות שאיתה חתמה על העסקה, לוק.
הוא מלווה אותה לאורך הזמן, מקניט פה ומכעיס שם, הם אפילו מנסים לגור ביחד לתקופה, למצוא נחמה אחד בשני, במישהו שיבין אותם אך מהר מאוד מבינים שאין ביניהם אהבה אלא משחק כוח.
יום אחד, היא עוברת ליד חנות ספרים קטנה בניו יורק ובוחרת להיכנס, היא לוקחת ספר ויוצאת מן החנות מבלי לשלם, שהרי, המוכר לא יכול לזכור אותה.
היא תחזיר אותו לאחר שתקרא אותו, כך היא אומרת לעצמה.
להפתעתה הרבה, המוכר רץ אחריה לרחוב ואומר לה שלא שילמה על הספר, היא כה מופתעת, לא מסכימה לעצמה להאמין שמישהו זכר אותה, שהיא עומדת במקום משותקת.
חברתו של המוכר, יוצאת גם היא מחנות הספרים ואומרת לו שהוא הוזה, שהיא מעולם לא ראתה את הבחורה הזאת נכנסת לחנות, הוא מתעקש ואדי עוקבת אחריהם ומשלמת על הספר.
היא אומרת לעצמה שזה בטח טריק של המוח העייף שלה, הרצון להיזכר כה חזק אחרי 300 שנים שהיא כבר מדמיינת ואז היא חוזרת למחרת לחנות הספרים ושוב עומד מולה המוכר מאתמול ושוב הוא זוכר אותה.
אדי לא רוצה להאמין, לא רוצה לקוות אך הנרי, המוכר, מוכיח את עצמו שוב ושוב, אז היא מדברת איתו, מספרת לו על חייה, משחררת את הפחדים ונאחזת בתקווה בכל הכוח ונוצרת ביניהם אהבה.
אהבת אמת.
ממש כמו זאת שאדי קראה עליה בכל הספרים שהשאילה מחנויות ספרים, השאילה בלא יודעין המוכרים.
ואחרי כמה ימים של אושר, אדי שואלת את הנרי איך זה הגיוני שהוא זוכר אותה, מה הופך אותו למיוחד לעומת כולם?
הוא אומר שגם הוא חתם על עסקה עם אותו לוק, האל שעונה לאחר החושך.
הוא חתם על עסקה שגורמת לכולם לראות אותו כאדם האהוב עליהם בעולם, כי כל מה שרצה כל חייו זה להיות מספיק בשביל הסובבים אותו.
מה המחיר ששילמת?
אדי שואלת, והנרי מנסה להתחמק, לשנות את הנושא, ואף לשקר ולהגיד שלא היה מחיר.
אבל האלים שעונים לאחר החושך תמיד לוקחים מחיר והוא תמיד כל כך קשה שהמתפלל שואל את עצמו אם זה באמת שווה את זה.
הנרי חתם שהוא יחיה ככה לשנה שלמה ואז ייתן את נשמתו ללוק.
אז הם מבלים שנה ביחד.
שנה שלמה שבה את כל יום הם חיים כאילו זה היום האחרון.
הם לא חושבים על העתיד, לא מתכננים תוכניות, לא מדברים על דברים שלעולם לא יקרו, אלא רק חיים את הכאן ועכשיו.
כמו שאדי עשתה עד עכשיו, אבל עכשיו היא עושה את זה ביחד עם הנרי.
כמעט בתום השנה, לוק מופיע, ודורש את חייו של הנרי לפני הזמן, הוא צפה בהם מהצד והתחיל לקנא ביחסים ביניהם, הרי אדי שייכת לו, היא מחויבת אליו.
אך במקום לקחת את חייו של הנרי, אדי עושה עם לוק עסקה חדשה. היא תהיה שלו, תהיה איתו במלוא מובן המילה, בתנאי שישחרר את הנרי מהעסקה ולוק מסכים ואדי והנרי לא מתראים יותר לעולם.
אבל הסיפור שלהם לא נגמר שם, הנרי כתב את כל מה שאדי סיפרה לו והוא מפרסם ספר "החיים הבלתי נראים של אדי לה-רו" ובו הוא מספר את סיפור חייה המרשים.
גורם לה להישאר.
להיות נזכרת.
The Invisble Life of Addie Larue, מלבד היותו ספר מרגש וכתוב בצורה נהדרת, גורם לקוראים שלו לחשוב על המחיר שהם היו משלמים עבור אהבת אמת, הרי האהבה בין הנרי ואדי לא התממשה ליותר משנה, ואז הם בילו את שאר חייהם לבד, עם מחשבה נוגה על מה שהיה.
מעבר להיותו סיפור אהבה מרגש, הספר עוסק בזהות, בזיכרון ובפחד הגדול מכולם, להיעלם מבלי להשאיר סימן.
שווב כותבת בשפה פיוטית, לעיתים איטית ומהורהרת ודורשת סבלנות מהקורא. זהו אינו רומן רומנטי קליל, אלא סיפור עמוק על בדידות, משמעות והמחיר שאנו מוכנים לשלם כדי להיראות.
האם שנה אחת של אהבה שווה חיי נצח של בדידות?
האם עדיף להיזכר לזמן קצר או לחיות לעד מבלי שאיש יזכור?
ואולי, דווקא בכך, היא ניצחה.
אבל זה היה שווה את זה, כי אולי המחיר שמשלמים לאלים שעונים אחרי החושך תמיד גבוה מדי אך שוויה של אהבת אמת לא יסולא בפז.
הכותבת היא, שירה גולדשטיין, "הקוראת בספרים" וכתבת תרבות NWS.
