ברוך הטוב והמטיב, ברוך שעשה לנו נס במקום ובימים הללו, ברוכים גיבורי האומה לוחמי צבא ההגנה לישראל, ברוכה ההנהגה הצבאית, ברוכה ההנהגה המדינית, ברוכים ראשיה, שריה ויועציה של ראשית צמיחת גאולתנו, ברוכים אזרחי מדינת ישראל ויהודי העולם העומדים כאיש אחד בלב אחד למען מדינת ישראל, ברוכים חסידי אומות העולם העומדים כתף אל כתף ורואים עין בעין את חשיבותה של המלחמה המוסרית והצודקת במלחמות העם היהודי מדור דור, אנחנו שֶׁל וְעִם ישראל.
מלחמת הקוממיות של העם היהודי טרם תמה, בכל דור ודור עומדים עלינו ומאיימים לכלותינו, ואומת "קורי העכביש" ניצבת במלא עוזה, במלא אמונתה, במלא עוצמתה איתן מול הרוחות הרעות ומשיבה מלחמה השערה בעוז וחיל, אנחנו של ועם ישראל.
מדינת ישראל ניצבת באחת משעותיה הגורליות, החשובות, שעות וימים של כתבוני לדורות, ימים של תמורות דרמטיות המתחוללות בעולם והציר המניע את התהליכים הוא הציר היהודי המסרב לשוב לתפקיד הצאן לטבח, ציר החפץ חיים, חפץ התקווה, חפץ הניצחון, הבז לייאוש ולכניעה.
ציר של אנחנו של ועם ישראל.
מאז טבח שבת שמחת תורה, יום התבוסה הנוראה, התחדדה ההבנה מי הרעים ומי הטובים, מי אנשי האור ומי אנשי החושך, מי הקורבנות ומי התוקפים, מי של עם ישראל ומי נגד עם ישראל, מי חוסה תחת אנטישמיות עטופה בשנאת ישראל ומי מתעטף באוטו אנטישמיות של שנאת השלטון, מי של ישראל ומי נגד ישראל.
ימי משבר כמו ימי מלחמה, העירו בכל פעם מחדש את הרוח היהודית-הישראלית, רוח העוז, רוח הערבות ההדדית, רוח האחים אשר גם אם חלוקים הם בשגרה, גם אם האידאולוגיה שלהם הפוכה, גם אם תהום פעורה ביניהם, אחים הם, המכנה המשותף איתן, הבסיס היהודי יציב, עומד בסערות הזמן.
בתובנה זו ניתן להבחין היה ביתר שאת בשנתיים שקדמו לטבח שבת שמחת תורה, ובראשיתה של מלחמת התקומה, אשר נדמה היה כי איש את רעהו חיים בלעו, אשר כפסע היה מיד איש באחיו, ושתי מדינות לעם יהודי אחד.
וברגע אחד ניערו אריות האומה את המחלוקות, את האיבה, את הפוזיציה וסילקו את האופוזיציה והקואליציה, היו לאיש אחד, כמו מכריזים, אנחנו של ועם ישראל.
ועתה, פרט לשוליים הסהרוריים, ההזויים, המופקרים, השוליים הפנימיים אשר אינם מזהים את גודל השעה, יצרני עלילות הדם, נתניהו מפקיר חטופים, נתניהו מבצע פשע עם, נתניהו שולח חיילים למות במלחמה פוליטית, טבח נתניהו, מלחמת בחירות ושאר עלילות הדם העם שעם ישראל מתפלל ומייחל להצלחת המלחמה ולניצחון של האור על החושך.
גם הכוחות הבינלאומיים של שונאי ישראל, מכחישי שואה, מצדיקי טבח שבת שמחת תורה, מגנים את מסע ההצלה העולמי, מהדיקטטור מאנקרה, מראש ממשלת ספרד, דרך ראש העיר ניו יורק, עבור למי שהיו מי שהתפללו שתהייה נשיאת ארצות הברית ועד למזכ"ל האו"ם האנטישמי, המנהיגים האירופאים החרדים מעליית הפונדמנטליסטים במדינותיהם הכבושות.
ויש את אלו הזקוקים לתפילות ולרחמי שמיים לאנשי הפוזיציה, אשר אינם מסוגלים לעצור גם ברגעים חשובים ולהתעלות על "כן נתניהו, לא נתניהו", וחבריהם המקוננים משכם ועד רמאללה.
הם לא של ישראל.
מדינת ישראל והעולם כולו בימים הרי גורל, ימים של תמורות היסטוריות, כמו בטבח שבת שמחת תורה, כמו במלחמת התקומה, גם במלחמת "שאגת הארי", מבדילה בין אור לחושך, בין טמא לטהור, בין הרע והטוב. בין אנחנו עם ישראל לאנחנו נגד ישראל.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
