הספר "המשפט" נכתב על ידי פרנץ קפקא ב1914, והוא מספר על יוזף ק., אשר רוב הספר נקרא פשוט "קא".
קא הוא פקיד בכיר בבנק, גר בבניין דירות קטן ובעיקרו אדם שקט וחי חיים שקטים. לכן זו הפתעה כה רבה שביום הולדתו ה-30 שני גברים זרים נכנסים לביתו ומודיעים לו שהוא עצור.
עצור לאור מה? לא ידוע. האם עליו להתייצב אל מול שופט מיד?
לא ידוע.
האם עליו לשכור עורך דין?
לא ידוע.
המידע היחיד שקא מקבל הוא שהוא עצור, הוא לא מוכנס לכלא ומותר לו להמשיך בחייו כרגיל, אך, הוא עומד בפני משפט. קא לא יודע מה לעשות כעת, הוא מנסה לשכנע את עצמו שזוהי טעות והתבלבלו בינו לבין קא אחר, מישהו שאשם בפשע מסוים.
אך כמה ימים לאחר המעצר, הוא מקבל מברק שמודיע לו כי עליו להתייצב במקום מסוים בשעה מסוימת לדיון הראשון בתיקו.
אז זאת לא טעות. קא מואשם בפשע שאינו מודע לכך שביצע והוא אמור להתייצב בבית משפט שאינו יודע דבר על אודותיו, שכן, המברק ציין רק מיקום ושעה.
בית המשפט הוא בניין מגורים עלוב וצפוף, הוא עולה מספר גרמי מדרגות עד עליית הגג, שם מחכים אנשים משני צדי המסדרון.
הם נראים כחסרי פרצופים לקא, כולם מחכים לאותו משפט לא ידוע. הוא עדיין לא מרגיש חלק מהם, הוא לא עשה שום דבר רע הרי, הוא לא שייך שם.
לאחר שהוא מחכה זמן מה, פקיד יוצא מאחד החדרים וקורא לו לדיון בפשעו, הדיון מתקיים בחדר ביתי, שלא נראה כלל כמו בית משפט ולאורך קירותיו מתייצבים פקידים ועדים, יש אפילו קלדנית.
קא מוכן ומזומן לטעון את חפותו מפשע שאינו ידוע לו. אך, השופט לא מתעניין בטיעוניו, הוא שואל אותו שאלות על חייו הפרטיים, על עבודתו.
קא מתרתח מהחיטוט בחייו מבלי הסבר מה הפשע שביצע, הוא תוקף את מערכת המשפט ומודיע על האבסורדיות שבדיון הנוכחי וחלק מהנוכחים בחדר תומכים בטיעוניו אך לא עושים מאמץ על מנת להרים את קולם מעל לחישה לזה היושב לצידם.
לאחר זמן לא ברור, הדיון הראשון מסתיים וקא חוזר אל דירתו. הוא ממשיך בחייו כרגיל, מגיע כל יום לעבודה וחוזר כל יום לדירה, אך כל כמה ימים הוא מקבל זימון לבית המשפט המוזר.
מיקומו אמנם משתנה, אך הוא נשאר במהותו דומה, בניין דירות, הדיון מתקיים בעליית הגג, והחדר תמיד מלא בפקידים ועדים.
לפעמים, קא מקבל זימון לבית המשפט אך כשהוא מגיע הוא ריק. כל פעם שהדיון אכן מתקיים, תוכנו אינו ברור לקא, לא בגלל שהם מדברים בשפה לא מוכרת לו או במושגים שהוא לא מבין, אלא בגלל שהוא לא עקבי, מבולבל ועוסק במנהגים טקסיים מאשר בעיסוק בפשע עצמו.
לאחר מספר דיונים, קא מחליט לשכור עורך דין.
עורך הדין פועל גם הוא בבניין קטן ומשרדו מלא בדפים על גבי דפים של תיקים לא גמורים, כאשר קא שואל אותו אם הוא פנוי לטפל גם בתיקו, לאור העומס העצום שהוא נראה בו, הוא אומר שזוהי לא בעיה, הוא בעצמו לא מצליח לגלות מה הוא פשעו של קא אך מבטיח שייבחן את העניין.
קא אמנם ממשיך בחייו, הוא לא נכנס לכלא או מקבל קנס שלא יכול לעמוד בו, אך הוא מרגיש את ההשפעה של המשפט על חייו האישיים. מקומו הבכיר בבנק הובטח על ידי עבודה קשה וארוכה, אך, כעת, לאור הדיונים הארוכים והמתישים, היכולת שלו לתפקד כראוי בעבודה יורדת.
גם החיבה של אחרים כלפיו יורדת משמעותית. הוא לא דיבר עם אף אחד על המשפט שהוא נמצא בו ולא ראה בבית המשפט אף מכר, אף על פי כך, הוא מרגיש שהכול יודעים ומתרחקים ממנו.
אף אחד לא מראה בבירור את אי האהדה כלפיו אך לאט לאט הוא מרגיש נידוי מהחברה המקצועית והאישית שפעם הרגיש בה כה בנוח.
וכך, מערכת משפט שאינה נראית או מתפקדת כמו מערכת משפט, שאינה מודיעה על עונש או כליאה של קא, חודרת לכל תחומי חייו ומטילה בהם אימה ופחד.
בסוף הספר קא פוגש כומר שמספר לו משל בשם "לפני החוק", במשל זה קיים איש העומד לפני שער החוק, במטרה להיכנס אל החוק כדי להבין אותו.
בכניסה לשער עומד שומר שמונע מהאיש להיכנס ומודיע לו שכעת הוא לא יכול להיכנס ואולי בעתיד יורשה.
האיש, שהגיע עם מטרה ברורה, מחליט לחכות. השנים עוברות, כל פעם השומר עונה את אותה תשובה ללא התחשבות במאמצים הרבים של האיש, שוחד, התחננות, שאלות.
ברגעים לפני מותו, האיש שואל את השומר למה אף אחד אחר לא ניסה להיכנס לחוק. השומר עונה לו שהשער נועד רק עבורו.
כך גם קא, הוא מנסה להגיע אל החוק הרחוק, אל ההיגיון, שנמנע ממנו על ידי שומר, מערכת המשפט.
מערכת המשפט היא דימוי לכל מערכת הגדולה מהאדם הפועל בה. מערכת המשפט מדמה את מקום העבודה, מקום הלימודים ואפילו את עיר המגורים, כל אלה הן מערכות גדולות בעלות חלקים רבים.
האדם מהווה את אחת הנפשות הפועלות, הוא לא יודע מה העבודה של המערכת מעבר לארבע הקירות שבמסגרתם הוא פועל.
אז עולה השאלה, האם עדיף שלא להכיר את כל המערכת ולהמשיך לפעול בארבע הקירות שניתנו לנו?
או לפרוץ את הקיר וללמוד על המערכת כולה?
האם המערכת מעוניינת שנכיר את כל החלקים שבה?
הכותבת היא, שירה גולדשטיין, "הקוראת בספרים" וכתבת תרבות NWS.
