היו ימים בהם הביטו עליהם בהערצה, תלו תמונותיהם בבית, בעבודה, בכיתה, כשדיברו, צמרמורות של גאווה השתוללו בגיוו התחתון, כשהישירו מבט, אגלי זיעה קרה זלגו על העורף הנרגש, היו מושא להערצה, להערכה, לאמון בלתי מסויג.
היו ימים בהם כל אחד מהם החזיק כיתה של כתבי חצר, מחלקה של צלמי פפרצ'י, פלוגה של מלחכי פנכה שהאדירו את פעולתם, את מעשיהם, שיצרו תדמית של גיבורים עשויים ללא חת, יפי הבלורית והתואר.
שהפיצו את הגיגיהם במדורי ציפורה וליאורה, שהכתירו אותם כמושיעי האומה העברית המתחדשת, שתיווכו אותם לאומה כגיבורי האומה הראויים להימשח בשמן מלכות.
אלו היו הגנרלים, האלופים, רבי האלופים, של הימים ההם, תהילתם הגיעה לשיאה לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, זוהרם עומעם בהפתעת מלחמת יום הכיפורים, קלונם נחשף במלחמות לבנון הראשונה וביתר שאת השנייה, עד לשיא החרפה והבושה עם טבח שבת שמחת תורה והתוצאה הנוראה של היום ההוא.
ומאז, להקות גנרלים במיל', אדריכלי הקונספציה, בהם מניחי היסודות לעיוורון הנורא, לליקוי המאורות, לשבר המוסרי, פוליטיקאים שפשטו את מדי הצבא והשאירו על כתפיהם את בדרגות לשימוש ציני, חלקם עסקו במכירת נשק ועשו לביתם, רובם מצאו תעסוקה לא מחייבת כ"חוקרים" כ"מומחים" בכל מיני מכונים ממומנים.
הם יושבים באולפנים, מדושני עונג, מרוצים מעצמם, מהגגים ומלהגים, משיאים עצות, מבקרים, מאשימים, על אף שפשטו מדיהם לפני אי אלו עשורים, על אף התמורות שחלו במערכת הצבאית, על אף שהבנתם אינה עולה על הבנתו של כל בעל לב פועם אשר עיניים לו.
ואלה המתווכים את המציאות לפי ראות עיניהם הסגורות, הזחיחות מתפרצת מדברי חלק מהגנרלים אשר כמעט כל פרשנות ותחזית שלהם התבדתה.
אשר כמעט כל ראייה ביטחונית שהציגו, כל ניתוח שהיה הכל חוץ מאשר ביטחוני, "פרשנות" שהייתה מסווה גס לפוליטיקה מוטה, "פרשנות" שאינה אלא ניסיון נואל לעיצוב תודעה וקמפיין השפעה על הצופים והמאזינים.
חלק מה"פרשנים" ו"המומחים" המוטים, גנרלים במיל', הפכו למשל ולשנינה, דמויות נלעגות, נפסדות, חלק גדול מהציבור איבד כל בדל אמון בפרשנותם, בהגיגיהם, באמינותם.
בעודם משיאים עצות, ביהירות של יודעי כל, בביטחון, להנהגה המדינית והצבאית, קוראים להפסקת המלחמה, להגעה להסכמים, משדרים תבוסה, כניעה, משרטטים מפות, מתריעים מפני חורבן צפוי אם לא ישעו לעצותיהם המופקרות, אין הסומק מכסה את פניהם, אין הבושה מרוחה על פרצופם הזחוח.
אלו אותם גנרלים במיל', שדברי ההבל שהם מפיצים, הצהרות ו"פרשנויות" מחלישות ומופקרות, מפיחות רוח גבית בצבאות האויב, שלעיתים קרובות מידי מתרגם את דברי ההבל המופקרים שלהם לערבית ולפרסית כחלק מתעמולת האויב.
הגנרלים במיל', כמו פוליטיקאים בדימוס ובהווה, אנשי תקשורת שהתנתקו מהמציאות, פועלים שלא מדעת בשירות האויב, בשירות מבקשי השמדת מדינת ישראל, מעניקים תחמושת קטלנית נגד מדינת ישראל, מנהיגיה, מפקדיה, לוחמיה ואזרחיה.
במדינה דמוקרטית, כמו מדינת ישראל היהודית דמוקרטית, חופש הביטוי הוא ערך בסיסי, זכות מובהקת חובה ומותר להתנגד להביע דעה אחרת, ברם, חופש הביטוי אינו הפקרות, חוסר אחריות והזכות לפגוע בביטחון המדינה ולהוות סכנה לאזרחיה.
טוב יעשו אותם גנרלים ופוליטיקאים מופקרים וחסרי אחריות, אם ייסכרו פיהם, ויצטרפו למתנ"ס קרוב בו נפתחו לאחרונה קבוצות ויפאסאנה, קצת שקט מעולם לא הזיק לביטחון המדינה ולהגנה על אזרחיה.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
